בעבר היו משספר שימושים לשחליים :
למאכל (עלים וזרעים ) ולמרפא
הצמח מופיע מספר פעמים במקורות
"דאמר רב יהודה אמר רב אסי: ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך, וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים, חוץ משלש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים, אלו הן: כפר ביש, כפר שיחליים, כפר דכריא. ..... כפר שיחליים, שהיתה פרנסתן מן שחליים;" (גיטין, נז ע"א).
על השימוש בזרעים טחונים כתבלין אנו לומדים בתוספתא: "שחלים שטרפן מערב שבת נותן לתוכן חמץ ושמן” (שבת יד, י"ג) וכך גם בגמרא בשבת (קמ ע"א): "שחליים ששחקן מערב שבת, למחר - נותן לתוכן שמן וחומץ, וממשיך לתוכן אמיתא, ולא יטרוף אלא מערב וכו". ברור שאין הכוונה להכנת תרופה כמתואר בסוגיה אלא למזון שהרי הדבר אסור בשבת. ( מתוך פורטל הדף היומי )
