א. הגבעולים עולים נטויים ואינם שרועים בדרך-כלל;
ב. התפרחות מסודרות, צרות ודחוסות ואינן בלתי סדירות ודלילות כבזיפן מצוי;
ג. הזיפים עדינים ואינם נדבקים לבגדים ולפרוות, בעוד שתפרחות זיפן מצוי נאחזות בחוזקה רבה למשטחים שונים;
ד. שולי נדני העלים בחלקם העליון שעירים והטרפים קירחים, בעוד שבזיפן מצוי נדני העלים קירחים והטרפים שעירים בדלילות.
הקנים אשונים ויציבים, עשויים מספר פרקים, העליון שבהם ארוך מהתחתונים, המפרקים כהים. נדני העלים קירחים, קרין עובר לאורכם. טרפי העלים סרגליים, מצטררים, קרחים, שטוחים, קצרים למדי. הלשונית, הנמצאת בין טרף העלה לנדן, קרומית-ריסנית. התפרחת מכבד גלילי מוארך וצר, מצטרר מעט בשני קצותיו, קטן יחסית לזה של זיפן מצוי, אורכו 8-5 ס"מ ורוחבו 1.5-1 ס"מ, מכונס וצפוף למדי, דמוי שיבולת זקופה, או כפופה. ציר התפרחת קירח, או מעט שעיר. השיבוליות ערוכות בדורים על ציר התפרחת (מכאן שם המין, תרגום ישיר לשם המדעי, verticillata, מלטינית: "ערוך בדורים"). בבסיס השיבוליות מעטפת של 15-10 זיפים עדינים, ארוכים פי 3-2 מהשיבוליות, נטויים בזוית חדה כלפי קצה התפרחת העליון. השיבוליות ביצניות, מחודדות במידת מה, נישאות על עוקצים זעירים, כמעט יושבות, בודדות, על ציר התפרחת, צבען ירוק, מכילות 2 פרחים, התחתון שבהם עקר והעליון תלת-אבקני, פורה. הגלומות מעורקות, בלתי שוות, הגלומה התחתונה ביצנית-משולשת ואורכה כדי שליש השיבולית, הגלומה העליונה ביצנית ואורכה כאורך השיבולית. המוץ התחתון של הפרח התחתון, העקר, ביצני-מחודד, קרומי ואורכו כאורך השיבולית. המוץ העליון של פרח זה מנוון. המוץ התחתון של הפרח העליון, הפורה, ביצני, שוליו גלולים והוא גלדני, מוקשה, אורכו כדי מחצית עד שני-שלישים מאורך השיבולית. המוץ העליון של הפרח העליון דומה למוץ התחתון. עם ההבשלה נושרות השיבוליות בשלמותן, בהותירן את מעטפת הזיפים יציבה על ציר התפרחת. הגרגיר ביצני, פחוס, אחוז בחוזקה בין המוצים.
זיפן הדורים פורח באביב ובקיץ. בית גידולו שדות, גינות ומקומות מופרעים. הוא צמח גר בישראל שנאסף לראשונה במאה הקודמת, בשנות ה-60 ע"י פרופ' מיכאל זהרי ואחר כך בשנות ה-90, ע"י פרופ' אבינעם דנין. היה זה האחרון, אשר שם לב להופעה של מין זה בישראל ולהבדלים בתכונות שונות מזיפן מצוי ויחד עם פרופ' הילדמר שולץ (Hildemar Wolfgand Scholz, 1928-2012), מומחה עולמי בתחום הדגניים מברלין, קבע כי המדובר במין נפרד מזיפן מצוי (ראה מאמרם בקישור משמאל). אולם לא כולם מסכימים בעניין זה. הטקסונומים חלוקים בשאלה האם זיפן הדורים הוא מין בפני עצמו או שהינו מופע שונה של זיפן מצוי. חלק מהרשימות הטקסונומיות המובילות והעדכניות אכן מכירות בכך שהמדובר בשני מינים נפרדים. מכל מקום, אין ספק שההבדלים המורפולוגיים בין זיפן הדורים לבין זיפן מצוי בולטים לעין.
זיפן הדורים נדיר בישראל, אך לעתים מרובה במקום גידולו. במהלך השנים נמצא הצמח בהרי ירושלים ובצפון הארץ. אוכלוסיה רבת פרטים נמצאה לאחרונה ע"י זלמן באומוול בצפון הגולן. זיפן הדורים נפוץ באזורים הממוזגים על פני כל היבשות.
זיפן הדורים תואר בשנת 1812 על-ידי חוקר הטבע והאנטומולוג הצרפתי פליסו דה-בובואה (Ambroise Marie François Joseph Palisot, Baron de Beauvois, 1752-1820). למעשה, תואר המין לראשונה כבר בשנת 1762 על-ידי אבי הטקסונומיה המודרנית, לינאוס (Carulus Linnaeus, 1707-1778), כשייך לסוג דוחן (Panicum verticillatum).
שם הסוג המדעי, Setaria, כשם העברי, על שום הזיפים העוטפים את השיבוליות (מלטינית: seta - "זיף"; aria - סיומת המצביעה על בעלות או על קשר לדבר, לאמור: "בעל-זיפים"). השם העברי, זיפן, נזכר לראשונה במילון "ילקוט הצמחים", שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930). השם "זִיפַן הַדּוּרִים" נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג זיפן יותר מ-100 מינים, 5 מהם נאספו בישראל.
כתב: דרור מלמד