סלולית קצרת-עלים

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

סלולית קצרת-עלים היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), קטן וצנוע, גובהו 3-2 מ"מ, המשתייך למשפחת Pottiaceae, ניכר בעלים ביצניים שבקצותיהם זיף, יוצר גושי-מדשאה צפופים, או גדל בדגם מפוזר בינות לטחבים אחרים. הגמטופיט ירוק-כהה. העלים פרושים-נוטים מעלה בטחב הלח ומתעקלים מעט ביובש, קצרים למדי, אורכם 1.5-1 מילימטרים והם שהעניקו למין את שמו המדעי (brevissima - מלטינית: קצרצרה". השם העברי, המאזכר אף הוא תכונה זו, אינו רשמי). העלים העליונים ארוכים מעט מהעלים התחתונים והעלים שבבסיס המנבגים (perichaetial leaves) ארוכים יותר באופן ניכר (עד 2.5 מילימטרים). הטרפים ביצניים-רחבים, לעתים נראים כמעט עגלגלים, קעורים, קרין עובר לאורכם, קצותיהם קהים-מעוגלים, שוליהם תמימים, גלולים כלפי מטה, למעט בבסיסם ובקצותיהם. תכונה זו בולטת והעלים נראים כאילו שוליהם מעובים. עורק האמצע ניכר, רחב, מעובה ומתרחב מעט לקראת קצה הטרף, מסתיים במלען שקוף, חלק, אורכו כאורך מחצית הטרף. חלקו העליון-המורחב של עורק האמצע נראה ירוק בהגדלה מיקרוסקופית, משום שעל פני צידו הגחוני פזורים תאים גדולים מכילי כלורופיל, שתפקידם, ככל הנראה, להגביר פעילות פוטוסינטתית, על ידי הגדלת שטחו המטמיע של העלה. מנגנון זה קיים במספר מינים ממשפחת ה-Pottiaceae הגדלים באזורים יובשניים.

אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי" כזה בטחבים נקרא: dioicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה ואז משתחררים הנבגים. קופסית המנבג (capsule) נישאת על זיף (seta) זקוף, צהבהב, בסיסו מאדים. היא ביצנית-סגלגלה, חומה, קצרה יחסית לרוב שאר מיני הסוג, לראשה מצנפת (calyptra) קרומית דמויית-מקור ארוך. המצנפת ההפלואידית היא שארית מרקמת הארכגון המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה, נושרת וחושפת מכסה מנבג (operculum) דמוי-מקור מזוות, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. לעתים קרובות המכסה נפרד מהקופסית יחד עם המצנפת שעליו. הנבגים מופצים דרך פי-מנבג (peristome) חרוטי, שבו 32 שיניים נימיות, מפותלות פעם אחת, העולות מקרום-בסיס (basal membrane) קצר.
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתה של סלולית קצרת-עלים קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ). מנבגים בשלים ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
סלולית קצרת-עלים נפוצה למדי באזורים היובשניים של ישראל, בעיקר בנגב, במדבר יהודה ובאזור ים המלח. בית גידולה קרקעות מדבריות (לס ורנדזינה), סדקי סלעים וערוצים. תפוצתה העולמית בארצות השכנות (סוריה, ירדן, עירק) ובאירופה.
סלולית קצרת-עלים קלה למדי לזיהוי, משום שאין עוד מין סלולית שעליו קצרים, מעוגלים, קעורים ומסתיימים במלען.
סלולית קצרת-עלים תוארה בשנת 1913 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) האוסטרי שיפנר (Victor Félix Schiffner, 1862-1944).
שמו המדעי של הסוג, Tortula, מלטינית: הקטנה של המילה  tortus- "מפותל", מאזכר את שיני פי המנבג הנימיות-מפותלות ברוב מיני הסוג. שמו העברי של הסוג, סלולית, נטבע ע"י חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), שעלה לישראל מגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לצד עבודתו כרוקח, עסק רבות באיסוף וחקר הטחבים וספרו "מבוא לטחבים בישראל" פרץ דרך בתיאור טחבי ישראל.
בסוג סלולית יותר מ-210 מינים מוסכמים. זהו אחד משני סוגי הטחבים העתירים ביותר במינים מקומיים. בפלורה פלסטינה הוזכרו 17 מינים שנאספו בישראל. ברשימות הטקסונומיות העדכניות, 4 מינים נוספים במשפחת ה-Pottiaceae, שהיו משוייכים לסוגים שונים, משוייכים כיום לסוג סלולית ו-5 מינים שהיו כלולים בסוג סלולית הופרדו ומשוייכים לסוג סינטריכיה (וכמו כן, זן אחד משוייך לסוג זקנית), כך שעל-פי הרשימות הטקסונומיות המובילות, מספר המינים המקומיים בסוג הוא 16. להלן השינויים המקובלים כיום:
המינים T. intermedia, T. ruralis, T. princeps, T. echinata  - משוייכים לסוג סינטריכיה.
המין T. laevipila כלל שני זנים שהאחד (var. laevipila) משוייך לסוג זקנית והאחר (var. meridionalis) משוייך לסוג סינטריכיה. המין Desmatodon guepinii, שני מיני פוטיה (P. intermedia, P. lanceolata) והמין Phascum cuspidatum - משוייכים לסוג סלולית.

כתב: דרור מלמד