משינית זהובה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

משינית זהובה היא טחב-עלים פלאורוקרפי (pleurocarpous, טחב זוחל, שבו מתפתחים המנבגים על ענף צדדי של הגמטופיט ולא בראש הגבעול), ממשפחת Brachytheciaceae. זהו טחב בינוני בגודלו, יוצר שטיחים צהבהבים-ירוקים עד זהובים-חומים (מכאן שם המין. גם השם המדעי, aureum, מלטינית: "זהוב"). גבעולי הגמטופיט זוחלים, אורכם עד 10 ס"מ, מסתעפים באופן סדיר לענפים קצרים, היוצאים לאורך הגבעול המרכזי, במרחקים שווים זה מזה, מתקשתים בהתייבשם. העלים רעופים זה על גבי חברו, נטויים-זקופים כשהם לחים ונצמדים לענף בהתייבש הטחב. הטרפים ביצניים-איזמלניים, מחודדים, לאורכם קפלים עדינים, שולי קצה הטרף לעתים משוננים. עורק האמצע  מסתיים מעט לפני קצה הטרף. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioecious). במיני המשינית הגדלים בישראל נדיר למצוא מנבגים (ספורופיטים) ועיקר הריבוי הוא וגטטיבי. המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה לשם שחרור הנבגים. הזיף (seta) מחוספס, נושא קופסית (capsule) גלילית-מוארכת, מעט קשתית, נוטה קמעא. בראש הקופסית מצנפת (calyptra) חלקה-קרומית, דמויית-מקור ארוך. המצנפת ההפלואידית היא שארית מרקמת הארכגון המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה בסדק יחיד (מצנפת כבונה, cucullate), נושרת וחושפת מכסה מנבג (operculum) חרוטי-קצר, קצהו קהה. פי-המנבג (peristome) חרוטי-מוארך, כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים והטבעת הפנימית (endostome) עשויה קרום-בסיס (basal membrane), מחולק ל-16 מקטעים ריסניים, דמויי-שיניים קצרות, הערוכות בין שיני האקזוסטום. בתנאי לחות שיני האקזוסטום הדוקות והן סוגרות את פי המנבג ומונעות חדירת מים לקופסית-המנבג והפצת הנבגים. בתנאי יובש הן נפתחות ומשחררות את הנבגים (פריסטום מסוג זה מכונה xerocastique).
משינית זהובה מופיעה פה ושם בישראל, באתרים אחדים היא מרובה. היא גדלה בהרי-יהודה ובשומרון, בגליל העליון וברמת הגולן. בית גידולה מקומות מוצלים, על סלעים וגזעי עצים. תפוצתה העולמית משתרעת בצפון אפריקה, אגן הים התיכון, דרום אירופה ודרום-מזרח אסיה.
משינית זהובה תוארה בשנת 1962 על-ידי הבוטנאי האמריקני רובינסון (Harold Ernest Robinson, 1932). למעשה, תואר המין לפני כן, בשנת 1874 ע"י הבריולוג (חוקר הטחבים) הבריטי ספרוס (Richard Spruce, 1817-1893), ששייכו לסוג Isothecium (I. aureum), אך היה זה חוקר הטבע והטקסונום הידוע לאמארק (Jean-Baptiste Pierre Antoine de Monet, Chevalier de Lamarck,1744-1829), שבשנת 1801 תיאר את הטחב לראשונה כ-Hypnum aureum.
שמו המדעי של הסוג, Homalothecium, מיוונית: homalos - "שווה", theke - "תיק", לאמור: "תיק ישר", מאזכר את המנבג הזקוף של אחדים מהמינים ומבדילו מסוג דומה, Camptothecium (מיוונית: kamptos - "כפוף"), שבו קופסית המנבגים אופקית לקרקע. שמו העברי של הסוג, משינית, נטבע על-ידי חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), שלצד עבודתו כרוקח, עסק רבות באיסוף וחקר הטחבים וספרו "מבוא לטחבים בישראל" פרץ דרך בתיאור טחבי ישראל (למעשה, בילבסקי קרא בשם זה לסוג  Camptothecium, הנחשב כיום כשם נרדף, אך מכיוון שבישראל לא גדלים נציגים מסוג זה, הותרנו את השם העברי על כנו, גם לאחר השיוך המחודש של המין לסוג Homalothecium, אך אין זה שם רשמי וכך גם שם המין, משינית זהובה, אינו רשמי).
בסוג משינית כ-35 מינים. בישראל נאספו 4 מינים.

כתב: דרור מלמד