עקרבית עדינה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

עקרבית עדינה היא טחב-עלים פלאורוקרפי (pleurocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים על ענף צדדי של הגמטופיט ולא בראש הגבעול), המשתייך למשפחת Brachytheciaceae, יוצר שטיחים צפופים עדינים. במראה הכללי דומה עקרבית עדינה לעקרבית קשותה, אך היא קטנה ועדינה יותר וענפיה מעט פחות מקושתים. הגמטופיט הלח ירוק-צהוב עד ירוק מבריק, כהה יותר בהתייבשות. העלים ביצניים-איזמלניים, מסתיימים בחוד ארוך וניכר, סימן מבדיל מן העלים של עקרבית קשותה, שבה העלים מחודדים אך אינם בעלי-קצה מחודד, דק וארוך (בתכונה זו ניתן להבחין בהגדלה). ביובש העלים רעופים-הדוקים זה על גבי חברו והם מתפשקים בלחות. עורק האמצע ניכר (בהגדלה), מסתיים לפני קצה העלה. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) ביצנית-גלילית, זקופה, סימטרית, נישאת על זיף (seta) זקוף, נפתחת במכסה (operculum) דמוי-מקור וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג היא סימן מובהק לזיהוי המין, שכן בשני המינים האחרים של עקרבית הגדלים בישראל, קופסית המנבג נוטה עד אופקית, אלא שפרטים נושאי מנבגים הם נדירים ביותר והסיכוי לפוגשם קטן מאוד. פי-המנבג (peristome) כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים והטבעת הפנימית (endostome) עשויה קרום-בסיס (basal membrane) גבוה, מחולק ל-16 מקטעים ריסניים, דמויי-שיניים קצרות, הערוכות בין שיני האקזוסטום.
עקרבית עדינה מצויה פה ושם בגלילות צפון הארץ ובהרי יהודה. היא גדלה בשטיחים צפופים מאוד על סלעים ועל גזעי עצים (בעיקר של אלון). תפוצתה העולמית מוגבלת ומשתרעת בצפון אגן הים התיכון, עד לטורקיה ודרום אירופה.
עקרבית עדינה תוארה בשנת 1920 על-ידי הגרמני פליישר (Richard Paul Max Fleischer,1861-1930), צייר, בוטנאי ובריולוג (חוקר טחבים). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1876, כשייך לסוג פברוניה (Fabronia sendtneri), על-ידי הבוטנאי והבריולוג הצרפתי שימפר (Wilhelm Philippe Schimper, 1808-1880), שיחד עם עמיתו, הרוקח והבוטנאי הגרמני  ברוך (Philipp Bruch, 1781-1847) חיבר את ה-"Bryologia Europaea", בן ששת הכרכים, בו תוארו כל מיני הטחבים הגדלים באירופה שהיו ידועים בזמנם.
שמו המדעי של הסוג, Scorpiurium, מלטינית: "זנב-עקרב" מאזכר את צורת הענפים היבשים, הכפופים כזנב-עקרב. חלוץ חקר טחבי ישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), טבע את שם הסוג העברי, "עקרבית". שם המין המדעי, sendtneri, לכבודו של הבוטנאי הגרמני סנדטנר (Otto Sendtner, 1813-1859), שהיה זה שאסף את המין לראשונה, בשנת 1843. שמו העברי של המין אינו רשמי.
בסוג עקרבית 4 מינים, 3 מהם גדלים בישראל.

כתב: דרור מלמד