גרימיה חלקה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

גרימיה חלקה היא טחב-עלים המשתייך למשפחת Grimmiaceae. זהו טחב אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט ולא בצידיהם), זקוף, ניכר במלעני העלים, הנראים כשערות מאפירות בראש הצמחים ומשווים למושבת הטחב מראה כסוף. הגמטופיט ירוק-כהה עד-חום-כהה, גובהו 2-0.5 ס"מ. העלים רעופים בצפיפות, צמודים אל הגבעול, זקופים בטחב היבש ומתפשקים בלחות. הטרפים קעורים, ביצניים-איזמלניים, לעליונים מלען ארוך, שקוף-לבנבן, מעט משונן (יש להשתמש בזכוכית מגדלת כדי להבחין בשינון), אורכו כאורך הטרף, הטרפים התחתונים על-פי רוב חסרי מלען. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). גרימיה הוא סוג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), שלו מנבג (ספורופיט) הנפתח במכסה לשם שחרור הנבגים. המנבגים זקופים ונישאים מעט מעל ראשי הצמחים - בכך קל להבדיל בין מין זה לגרימיה מצויה, בה המנבגים שוכבים כפופים על הגמטופיט. אורך הזיף (seta) כ-2 מ"מ, נושא קופסית מנבג (capsule) ביצנית, חלקה, בראשה מכסה מנבג (operculum) אדמדם, שבסיסו כיפתי ובראשו מקור דק וזקוף, אורך הקופסית והמכסה כאורך הזיף. במנבגים הצעירים ניתן להבחין במצנפת (calyptra) אדמדמה, דמויית-מקור, שבסיסה מחולק למספר אונות (מצנפת "צנופה", mitrate, להבדיל ממצנפת "כבונה", cucullate, הנבקעת בבסיסה בסדק יחיד), החופה על מכסה המנבג. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נושרת המצנפת וחושפת את מכסה המנבג. בפי-המנבג (peristome) טבעת אחת בת 16 שיניים (haplolepidous) קצרות, חומות-כהות.
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתה של גרימיה מצויה קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים ניתן למצוא כבר בסוף חודש ינואר ועד לחודשי האביב. גרימיה חלקה  מצויה פה ושם באזורים ההרריים של צפון הארץ, בעיקר בגולן ובחרמון, לעתים מרובה במקום הימצאה. בית גידולה סלעי בזלת, על פניהם יוצר הטחב משטחים אפורים-כסופים. תפוצתה העולמית כמעט קוסמופוליטית.
המין גרימיה חלקה תואר בשנת 1826 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) השוויצרי-גרמני ברידל (Samuel Elisée Bridel-Brideri 1761-1828).
שמו המדעי של הסוג, Grimmia, ניתן על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים"). הדוויג קבע את השם גרימיה, על-פי השם שטבע הבוטנאי הגרמני ארהרדט (Jakob Friedrich Ehrhart, 1742 -1795), לכבודו של הרופא והבוטנאי הגרמני גרים (Johann Friedrich Karl Grimm, 1737–1821). שמו המדעי של המין, laevigata, מלטינית: "מבריקה", "חלקה", על שום קופסיות המנבג החלקות, הנותרות כך גם בהתייבשן ומבדילות את המין ממיני גרימיה אחרים (למשל גרימיה מצויה), בהם הקופסית מצולעת, מקומטת, או מעורקת.
בסוג גרימיה כ-260 מינים. בישראל נאספו 8 מינים.

כתב: דרור מלמד