טחובית הדיונות

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים" 

בסוג טחובית נעשו שינויים טקסונומיים בשנים האחרונות. ראו עדכון כאן: טחובית עידכונים טקסונומיים

טחובית הדיונות היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Bryaceae, יוצר שטיחים על הקרקע. הוא דומה מאוד לטחובית דו-גונית וטחובית מגוונת ונבדל מהן במבנה העלה, המסתיים בחוד ניכר, דמוי מלען. יש הרואים בשלושת מינים אלה ובמין נוסף (Bryum gemimilucens), מערך מגוון של מין אחד, טחובית דו-גונית (Bryum bicolor complex), שבו שונות צורנית. הגמטופיט ירוק, מצהיב עם ההתבגרות, גובהו עד 1.5 ס"מ. העלים רעופים, זקופים. הטרפים ביצניים, קעורים, שוליהם גלולים מטה בחלקם התחתון. עורק האמצע ניכר, מתמשך אל מעבר לקצה העלה, אל המלען. לעתים מתפתחים ניצני ריבוי וגטטיביים בחיקי העלים העליונים. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (בטחבים מכונה מערך זה של אברי המין - dioicous). המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך משתחררים הנבגים. קצה זיף המנבג כפוף-קשתי מטה, עליו נישאת קופסית (capsule) ביצנית, תלויה-נטויה מטה. מכסה המנבג (operculum) דמוי-חרוט כיפתי קצר שבקצהו בליטה דמויית-פטמה. פי-המנבג (פריסטום) מפותח, עשוי 2 טבעות בנות 16 שיניים, כל אחת (exostome חיצוני וendostome- פנימי),  לשיני האנדוסטום הסתעפויות ריסניות אופקיות. המנבג ירוק בצעירותו ומאדים עם ההתבגרות.
תקופת צמיחתה של טחובית הדיונות קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). המנבגים מבשילים בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
טחובית הדיונות היא טחב נפוץ בישראל, הגדל ברוב גלילות הארץ, ממרכז הנגב ועד לגולן. הוא הנפוץ מכל מיני קומפלקס טחובית דו-גונית הגדלים בישראל. בית גידולו אדמות חוליות ולס, בשטחים חשופים לשמש, או מוצלים חלקית ודיונות (מכאן שם המין, שאינו רשמי. גם שמו המדעי של המין, dunenese, מלטינית: "של דיונות"). תפוצתו העולמית בדרום-מערב אסיה, אגן הים-התיכון ואירופה.
המין טחובית הדיונות תואר בשנת 1978 על-ידי צמד הבריולוגים (חוקרי הטחבים) הבריטיים, סמית (Anthony John Edwin Smith, 1935-2012) ווויטהאוס (Harold Leslie Keer Whitehouse, 1917-2000).
שמו העברי של הסוג, טחובית, נטבע ע"י חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), עברות של השם המדעי Bryum, מיוונית: bryon - "טחב".
הסוג טחובית הוא אחד הגדולים בין טחבי העלים והטקסונומיה שלו מסובכת ביותר. לא ייפלא, אם כן, שברשימות מובילות הוא מונה 235 מינים מוסכמים וברשימות אחרות מגיע מספר המינים לכדי 800.  בישראל הוא הסוג עתיר המינים ביותר ומונה 19 מינים מקומיים.

כתב: דרור מלמד