מרור שנהבי

מרור שנהבי הוא שיח דו או רב שנתי, הגדל במצוקי המדבר. ענפי הצמח המתנשאים לגובה של מעל 1 מ', מעוצים בחלקם התחתון ומתפצלים קרוב לבסיס לענפי משנה לענפים אלה קליפה חומה וסדוקה. בטרם התחדשות הענפים הצעירים הצמח נראה יבש וללא חיים. מחלקים מעוצים שבגבעול מתפתחים לקראת סוף האביב גבעולים צעירים נושאי עלים, צבעם ירוק בעלי גוון שנהבי. הם גדלים ומתארכים ובשלהי הקיץ מצמיחים בראשם מקבצי תפרחות. במקומות מוצלים בהם נשמרה רטיבות הצמח ענף ופריחתו שופעת. הגבעולים והעלים מכילים שרף.
העלים פשוטים חלקים ורכים, יושבים, מסורגים על הגבעול. צורתם מאורכת, שפתם מחולקת  למספר אונות המסתיימות לרוב בצורת משולש בעל קדקוד ברור. האונות הקרובות לבסיס העלה קצרות. בשולי מרכז העלה האונות הולכות וגדלות. ראש העלה מסתיים באונה ראשית אחת (לעיתים מאונה). על עוקצי התפרחת יושבים עלים קטנים שונים בצורתם.
הפרחים מסודרים בתפרחת שהיא קרקפת היושבת בראש הענף הראשי ובראש  ענפי משנה. כל תפרחת מורכבת מפרחים לשוניים דו מיניים בצבע צהוב. החפים שסביב התפרחת ירוקים, מסודרים בשורות רעופות, שורה על שורה. לכל חפה בסיס רחב וראש מחודד. השורה הפנימית התומכת את הפרחים שבשולי הקרקפת ארוכים מהשאר. המצעית חשופה. בכל פרח כותרת המאוחה לצינור שהמשכו לשון ארוכה בת 5-4 שינים קצרות, 5-4 אבקנים בעלי מאבקים מאוחים לצינור הפרח. העלי ארוך בולט מצינור הפרח בראשו שתי צלקות הפונות לצדדים. צבע העלי והאבקנים צהוב. השחלה תחתית עשויה 2 עלי שחלה וביצית אחת. הפרי זרעון שטוח וצר גודלו 4-3.5 מ"מ. בראש הזרעון ציצית המורכבת משערות שוות בארכן עוזרות להפיץ את הזרעים באמצעות הרוח. הציצית אינה קבועה על הפרי לאורך זמן והיא מתנתקת לאחר התפוצה. זרעים שהציצית נושרת מהם מיד עם ההבשלה, חודרים אל בין הסדקים בסלע, נובטים במרחק לא רב מצמח האם ויוצרים דגם של כתמים.  תפוצה למרחק באמצעות רוח, מאפשרת לצמח לכבוש שטחים חדשים במרחב. מרור שנהבי פורח מאוקטובר עד פברואר.
מרור שנהבי הוא צמח מדברי אוהב חום הגדל במצוקי אבן גיר קשה לרוב בגומחות מוצלות בסלע. הוא גדל בבקעת הירדן, בקעת ים המלח ובמדבר יהודה (בנחל תקוע אום זקא וחריטון). הצמח נדיר על סף איום.  טיפוס תפוצתו סהרו ערבי והוא נמנה על הצמחים האנדמיים של ישראל. 
כתבה  ערגה אלוני