דוחן נימי

התפרחת מכבד רפוי, ענפיו נימיים, אורכו 50-15 ס"מ עשוי להגיע לכדי אורך שווה לאורך הצמח כולו. מתארו מוארך, או ביצני. בבשלותו והתייבשותו ניתק המכבד כיחידה שלמה מן הקנה ועשוי להתגלגל על הקרקע עם משב הרוח, כמו היה "צמח גלגל". השיבוליות יחידניות, ירוקות-בהירות, לעתים מסגילות, סגלגלות-מוארכות, מחודדות, קרחות, פחוסות מגבן, נישאות על עוקצים ארוכים-נימיים, בכל אחת שני פרחים, התחתון עקר, העליון תלת-אבקני. הגלומות בלתי-שוות, קרומיות, דקות, ביצניות, מעורקות, חסרות קרין, מתחדדות. אורך הגלומה התחתונה כשליש עד מחצית השיבולית ואילו הגלומה העליונה מגיעה עד לקצה הפרח העליון. הגלומות נותרות לאחר ההבשלה ואינן נושרות. המוצים של הפרח התחתון, העקר, קרומיים, דומים לגלומה העליונה. הם נותרים לאחר ההבשלה ואינם נושרים, ולפיכך נראית השיבולית הבוגרת כאילו יש לה 3 גלומות - שתיים ארוכות ואחת קצרה. המוץ התחתון של הפרח העליון, הפורה, מוקשה, סגלגל-מתחדד, חיוור-צהבהב, מבריק. הגרגיר מעורה במוצים.
מוצאו של המין דוחן נימי בצפון אמריקה, אך חדר לאירופה ואסיה כצמח פולש ועשב רע בגינות וצדי דרכים. בישראל הוא עדיין נדיר למדי. פורח באביב ובקיץ.
דוחן נימי תואר בשנת 1753 על ידי אבי הטקסונומיה המודרנית קארל לינאוס. (Carolus Linnaeus, 1707-1778) שמו המדעי של הסוג, Panicum (מלטינית:  panis- "לחם"; icum -  מילת שייכות, "שייך ל...") הוא שם רומי עתיק יומין לדוחן. שם המין, capillare, מלטינית: "נימי", מאזכר את ענפי המכבד העדינים.
דוחן הוא סוג עתיר מינים והוא כולל קרוב ל-450 מינים מוסכמים ויותר מ-1,100 שמות נרדפים (synonyms). בישראל נאספו 7 מינים.

 

כתב: דרור מלמד