קרטונאורון מאונקל

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

קרטונאורון מאונקל הוא טחב-עלים פלאורוקרפי (pleurocarpous, טחב זוחל שבו מתפתחים המנבגים על ענף צדדי של הגמטופיט), המשתייך למשפחת Amblystegiaceae, ניכר בעליו החרמשיים. הגמטופיט חסון למדי, מעט אשון, ירוק עד ירוק-צהבהב, יוצר שטיחים צפופים. הענפים יוצאים מנוצים באופן בלתי-סדור מן הגבעול הזוחל, לעתים-קרובות קצותיהם חוורים. העלים ביצניים-איזמלניים, מצטררים בהדרגה, או בבת-אחת, לכדי קצה מחודד, ישר (בעיקר בעלי הגבעול) או מאונקל (בעיקר בעלי הענפים. מכאן שם המין העברי, שאינו רשמי), סורחים - חלקם התחתון נמשך ויורד על פני הגבעול, נוטים מעלה-פרושים בלחות ונעשים דמויי-חרמש ופונים לצד אחד ככל שהצמח מתייבש. אורך עלי הגבעול כמילימטר אחד, גדולים מעט מעלי הענפים הצדדיים. שולי העלים שטוחים, משוננים בעדינות לכל אורכם (שינון זה ניתן להבחנה רק בהגדלות מיקרוסקופיות). תאי הטרף מעויינים-קטנים. קרטונאורון מאונקל דומה מאוד בצורתו הכללית למיני סוג קרוב, אמבליסטגיום, אך ניתן בקלות להבדיל ביניהם בהגדלה: לקרטונאורון עורק-אמצע חסון וניכר, שונה בצבעו ובולט לעין, נמשך עד לקצה הטרף ובבסיס הטרף "תאי כנף" (alar cells) נפוחים, רבים, משתרעים על פני כל רוחב בסיס העלה עד לעורק האמצע, נבדלים אף הם בצבעם, כתום בדרך-כלל, משאר תאי הטרף. תאי הכנף מצויים בשולי בסיס העלים ברבים ממיני הטחבים, על-פי רוב הם גדולים יותר משאר תאי הטרף, בעלי דפנות דקים ונמצאים רק בצידי בסיס העלה ולא לכל רוחבו כבקרטונאורון. תפקידם לווסת את תנועת העלה בהתאם לרמות הלחות. כשהתאים סופחים לחות הם מתנפחים ודוחים-מרחיקים את העלה מן הגבעול וכשהם מתייבשים נפחם מצטמצם ואז העלה נצמד אל הגבעול להפחתת אידוי נוזלים. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). בישראל נמצאו צמחים נושאי מנבגים אך לעתים נדירות. המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה וכך משתחררים הנבגים. קופסית המנבג (capsule) נישאת על זיף (seta) זקוף, אדמדם, אורכו 2-1.4 ס"מ, קצהו העליון לעתים קשות. קופסית המנבג גלילית, כפופה במקצת, נטויה-אופקית. המצנפת (calyptra) קרומית חרוטית-צרה, חלקה, נבקעת בתחתיתה טרם נשירתה בסדק יחיד (מצנפת כבונה, cucullate). מכסה המנבג (operculum) חרוטי, קצר. פי-המנבג (peristome) כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים צהובות-חומות משולשות והטבעת הפנימית (endostome), עשויה קרום-בסיס (basal membrane) גבוה, המחולק ל-16 מקטעים ריסניים רחבים דמויי-שיניים משולשות, הערוכים בין שיני האקזוסטום.
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתו של קרטונאורון מאונקל קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים בשלים (נדירים, כאמור) ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים מרץ-אפריל).
קרטונאורון מאונקל נדיר בישראל והוא גדל במקומות לחים, בגדות נחלים ועל סלעים במים זורמים, לעתים טבול חלקית. נאסף בנחל דן, בגולן ובחרמון. תפוצתו העולמית קוסמופוליטית, בעיקר באזורים הממוזגים.
קרטונאורון מאונקל תואר בשנת 1867 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) הבריטי ספרוס (Richard Spruce, 1817-1893). למעשה, תואר המין לראשונה על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (בריולוגיה)", אשר שייכו לסוג Hypnum. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים").
שמו המדעי של הסוג, Cratoneuron, מיוונית: cratos - "חזק", neuron - "עצב", "עורק", לאמור: "עורק חזק", מאזכר את עורק האמצע הניכר בעלי מיני הסוג. שמו המדעי של המין, filicinum, מלטינית: filix - "שרך", בהטייה: "שרכי", מאזכר את ענפי הטחב הערוכים מנוצים על הגבעול ומזכירים עלה של שרך.
בסוג קרטונאורון כ-80 מינים. קרטונאורון מאונקל הוא המין היחיד בסוג הגדל בישראל.

כתב: דרור מלמד