להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
בפלורה פלסטינה מתוארים 6 מיני אורתוטריכום הגדלים בישראל. הסוג אורתוטריכום עבר בשנים האחרונות רוויזיה ומיני הסוג הופרדו לשני סוגים, על פי המבנה האנטומי של הפיוניות הזרועות על-פני קופסית המנבג. באחדים מן המינים הפיוניות שקועות ברקמת הקופסית ונראות בהגדלה מיקרוסקופית כשקערוריות - אלה נותרו בסוג אורתוטריכום. במינים אחרים פיוניות הקופסית שטחיות, בגובה שאר הרקמה - מינים אלה הופרדו לסוג חדש - לווינסקיה (Lewinskya). הסוג קרוי לכבודה של החוקרת הדנית לווינסקי-הפאסארי (Jette Lewinsky-Haapasaari, 1948-1998), שנפטרה בדמי ימיה ממחלה קשה ואשר היתה בעיצומו של מחקר מבוסס אנליזות מולקולאריות, שהיווה בסיס לרוויזיה בסוג אורתוטריכום. לאחר פטירתה המשיכו חוקרים שעבדו איתה בשיתוף-פעולה את המחקר בתחום והפרידו את המינים, כאמור1. מבין המינים הגדלים בישראל, אורתוטריכום שקוף, אורתוטריכום גמוד ואורתוטריכום גביעוני נותרו בסוג אורתוטריכום ואילו אורתוטריכום חלק (Orthotrichum striatum), אורתוטריכום הסלעים (Orthotrichum rupestre) ואורתוטריכום היערות (Orthotrichum affine) משוייכים כיום לסוג לווינסקיה (ולפיכך הותאמו קלות גם שמות המין: Lewinskya striata, Lewinskya rupestris, Lewinskya affinis).
לווינסקיה סלעית היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Orthotrichaceae. הוא גדל בדרך כלל על סלעים במקומות מוצלים ורק לעתים רחוקות ניתן למצאו נאחז בגזעי עצים, מכאן שם המין (שאינו רשמי. גם השם המדעי, rupestris, מלטינית: "של סלעים"). הגמטופיט בינוני בגודלו, גובהו עד 3 סנטימטרים, יוצר גושים קטנים, ירוקים-זיתניים עד חומים-מאדימים, נושא מנבגים מרובים. הגבעולים מסועפים. העלים היבשים זקופים וצמודים לגבעול, בלחות הם נפרשים ומתפשקים. הטרפים איזמלניים-ביצניים, מתחדדים, שוליהם תמימים, גלולים מטה. עורק האמצע (costa) נמשך כמעט עד לקצה הטרף, מאדים. תאי בסיס הטרף מלבניים, עבי דפנות, מתקצרים כלפי השוליים, תאי שאר רקמת הטרף עגלגלים, קטנים. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט (מערך מעין "חד-ביתי", autoicous), כשהם מסודרים זה בצד זה על גבעולון משותף (מערך הקרוי: gonioautoicous). המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) סגלגלה-ביצנית, חומה-בהירה, זקופה, על-פי רוב אינה מוצרת מתחת לפי-המנבג. בחציה העליון, לאורכה, עוברות 8 צלעות. היא נישאת על זיף (seta) קצרצר, אורכו אינו עולה על מילימטר אחד ולפיכך בולטת הקופסית אך מעט מעל פני העלווה, או שהיא שקועה בינות לעלים. המצנפת (calyptra) גלדנית, חרוטית-מוארכת, שעירה בצפיפות (רמת השעירות משתנית בפרטים שונים ובאוכלוסיות שונות), מכסה כמעט לגמרי את קופסית המנבג, קצה המצנפת מחודד. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נושרת המצנפת תוך שהיא נבקעת במספר סדקים, היוצרים אונות בשוליה (מצנפת "צנופה", mitrate, להבדיל ממצנפת "כבונה", cucullate, הנבקעת בסדק יחיד) וחושפת מכסה מנבג (operculum) קמור קמעא ובראשו מקור, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. אלה מופצים דרך פי-מנבג (peristome) כפול, שבו שתי טבעות שיניים כל אחת. בטבעת החיצונית, ה-exostome, שש-עשרה שיניים חומות-בהירות, מאוחות לשמונה זוגות בקופסית הצעירה, נותרות בדרך-כלל זקופות בהתייבש הטחב. בטבעת הפנימית, ה-endostome, שמונה שיניים עדינות מאוד שאינן מפותחות, שבורות או חסרות בקופסית הבשלה.
בישראל גדל על סלעים גם אורתוטריכום גביעוני, הדומה ללווינסקיה סלעית (וכאמור, עד לאחרונה היו שני המינים משוייכים לסוג אורתוטריכום). נקל להבדיל ביניהם על פי צורת המנבגים, שבאורתוטריכום גביעוני הם רחבים, כמעט כדוריים והמצנפת שלראשם דלילת שערות.
תקופת הצמיחה של לווינסקיה סלעית נמשכת מהסתיו (נובמבר) ועד לאביב (אפריל), המנבגים מופיעים בחודש פברואר, והם מבשילים עד חודש יוני.
לווינסקיה סלעית נדירה בישראל, אך לעתים מרובה במקום הימצאה. היא גדלה בגולן ובחרמון בגובה שמעל 850 מטרים. תפוצתה העולמית קוסמופוליטית והיא נפוצה באזורים רבים בעולם.
לווינסקיה סלעית תוארה תוארה בשנת 2016 על-ידי קבוצת חוקרים מספרד וארה"ב, יחד עם שאר מיני הלווינסקיה והאורתוטריכום במסגרת הפרדת הסוגים. החוקרים שעל שמם נרשם התיאור העדכני הם לארה, גארילטי וגופינט (Francisco Lara, 1963-; Ricardo Garilleti, 1963-; Bernard Goffinet, 1966). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1816, כשייך לסוג אורתוטריכום (Orthotrichum rupestre), על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) השוויצרי שלייכר (Johann Christoph Schleicher, 1768-1834). תיאורו הובא בנספח לספרו הבסיסי של הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), Species Muscorum Frondosorum ("מיני טחבי העלים"), שערך הבריולוג הגרמני שוואגריכן (Christian Friedrich Schwägrichen, 1775-1853).
לאחר הפרדת המינים, על פי מאמרם של החוקרים הנ"ל, בסוג לווינסקיה יותר מ-65 מינים ובסוג אורתוטריכום 95 מינים, אולם יתכן שברשימתם שמות נרדפים, שכן ברשימות טקסונומיות קודמות נרשמו בסוג אורתוטריכום (שכלל את שני הסוגים טרם הפרדתם) רק 85 מינים מוסכמים. כאמור, בישראל נאספו 3 מיני אורתוטריכום ו-3 מיני לווינסקיה.
כתב: דרור מלמד
1Lara et al. (2016). Lewinskya, a new genus to accommodate the
phaneroporous and monoicous taxa of Orthotrichum (Bryophyta, Orthotrichaceae). Cryptogamie, Bryologie, 37 (4): 361-382