גרימיה פעורה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

גרימיה פעורה היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Grimmiaceae, יוצר כריות עגלגלות, קטנות, צפופות, מאפירות-מלבינות. הגמטופיט ירוק-כהה עד חום, גובהו 1-0.6 ס"מ, משחיר עם התייבשותו. הגבעולים מתפצלים לעתים למספר ענפים. העלים רעופים בטחב היבש ומתפשקים בלחות, מרזביים. הטרפים איזמלניים-מוארכים עד ביצניים-מוארכים, בעלי-קרין, אורכם 1.5-1 מילימטר. טרפי העלים העליונים מסתיימים במלען שקוף-לבנבן, חלק או משונן מעט, אורכו כאורך גוף הטרף, טרפי העלים התחתונים חסרי מלענים, או שהם מסתיימים במלען קצר. רקמת הטרף עשויה שכבת תאים אחת, עם אזורים דו-שכבתיים, בחלקה העליון היא עשויה שתי שכבות תאים. שולי הטרפים שטוחים, בחלקם העליון עשויים שתי שכבות תאים. עורק האמצע ניכר, נמשך עד קצה הטרף או בולט ממנו קמעא. תאי בסיס הטרף מלבניים, שקופים, תאי שאר רקמת הטרף פחות או יותר מרובעים, עבי דפנות, מכילי כלורופיל. החפים העוטפים את אברי המין הנקביים, מהם יעלה זיף המנבג (perichaetial leaves), גדולים מעט ורחבים בבסיסם משאר העלים. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous), כשהם מסודרים זה בצד זה על גבעולון משותף (מערך הקרוי: gonioautoicous). המנבגים אינם מרובים ורבות מן המושבות חסרות מנבגים. המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתחים במכסה וכך משתחררים הנבגים. קופסית המנבג (capsule) חומה-בהירה, נעשית עם ההבשלה חומה-כהה, שקועה בינות לעלים העליונים וקשה להבחין בה. היא כמעט כדורית, רחבה, חלקה, חסרת פי-מנבג, נישאת על זיף כפוף קצרצר, אורכו כ-0.2 מילימטרים, מאוחה לבסיס הקופסית לא בדיוק במרכזה ולפיכך דומה שהקופסית בולטת-נפוחה קמעא בצד אחד. מכסה המנבג שטוח עד פטמתי מעט, כשהוא נפתח והנבגים משתחררים ומתפזרים נותרת הקופסית כשפתחה העליון פעור לרווחה (מכאן שמו העברי של המין, שאינו רשמי) ונדמית כקערה רחבה.
תקופת צמיחתה של גרימיה פעורה בישראל קצרה ומוגבלת לחודשי החורף. מנבגים ניתן למצוא באביב.
גרימיה פעורה נדירה בישראל. היא גדלה בחרמון בסדקי סלעים ועל פניהם. תפוצתה העולמית משתרעת באסיה, אגן הים-התיכון, אירופה, צפון-אפריקה ואמריקה.
גרימיה פעורה תוארה בשנת 1845 ב-"Bryologia Europaea", חיבור בן שישה כרכים מאת שלישיית בריולוגים, הצרפתי שימפר (Wilhelm Philippe Schimper, 1808-1880) והגרמנים ברוך (Philipp Bruch, 1781-1847) וגומבל (Wilhelm Theodor Gümbel, 1812-1858), שכתיבתו נמשכה בין השנים 1836-1855 ואשר הכיל תיאור של כל מיני הטחבים של אירופה שהיו ידועים בשעתם. שם המין, anodon, מיוונית: a- "ללא", odon - שן", לאמור: "חסר-שיניים", מאזכר את חסרונו של פי-המנבג. שמו המדעי של הסוג, Grimmia, ניתן על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים"). הדוויג קבע את השם גרימיה, על-פי השם שטבע הבוטנאי הגרמני ארהרדט (Jakob Friedrich Ehrhart, 1742 -1795), לכבודו של הרופא והבוטנאי הגרמני גרים (Johann Friedrich Karl Grimm, 1737–1821).
בסוג גרימיה כ-260 מינים. בישראל נאספו 8 מינים.

כתב: דרור מלמד