אספרג אפריקני הוא מטפס רב-שנתי, ירוק-עד, מעוצה בבסיסו, מסועף וסבוך, קירח, קוצני, גובהו עד 3 מטרים. לצמח קנה-שורש תת-אדמתי זוחל, שממנו עולים גבעולים חלקים, קוצניים, המתארכים ומשתרגים, מטפסים על עצים ושיחים סמוכים, מתעצים עם ההתבגרות, נעשים חומים. לאורכם של הענפים יש שיכים גדולים (2-1 ס"מ), נוטים מטה, משווים לענפים הבוגרים מראה דמוי-ענפי ורדים. הענפים מרובים, סבוכים, בבסיסם - במקום התפצלותם מן הגבעול, או מענף האב - קוץ מוארך, נוטה מטה. הגבעולים והענפים נושאים עלים מנוונים, דמויי-קשקשים, שבחיקם אגודות של 12-3 פילוקלדים - ענפים מטמיעים דמויי-עלים קצרים, נימיים, רכים, ירוקים-בהירים, מחודדים בקצותיהם (אך אינם קוצניים), לא אחידים באורכם, המגיע לכדי 1.2 ס"מ. הפרחים לבנים, דו-מיניים, קטנים, ערוכים בצברים של עד 6 פרחים, נישאים על עוקצים מפרקיים, קצרים מהפילוקלדים, היוצאים מחיק העלים הקשקשיים. העטיף פשוט, פעמוני, דמוי-עלי כותרת, עשוי 6 אונות ביצניות, תמימות, אורכן 4-2.5 מ"מ, שוות בגודלן, מאוחות בבסיסן, צחורות, נפרשות ככוכב עם ההבשלה. בפרחים 6 אבקנים חופשיים, ערוכים במקביל לאונות העטיף וקצרים מהן מעט, זיריהם לבנים ומאבקיהם צהובים, שחלה עילית כדורית, בת 3 מגורות ובראשה עמוד עלי, הנושא צלקת תלת-נימית. הפרי ענבה עסיסית כתומה-מאדימה, מכילה זרע יחיד. לעתים ערוכות הענבות בצפיפות, באשכולות מרובי-פרי.
אספרג אפריקני פורח בקיץ. הוא מין גר בישראל, שככל הנראה הובא בשנות ה-40 של המאה הקודמת למטרות גינון. הוא גדל בישראל בפרדסים ובשוליהם בדרום מישור החוף, באזור המושב בית חנן. תפוצתו ככל הנראה מוגבלת לאזור זה, אך שם הוא מתפשט ומשתרג על עצי הדר ועמודי חשמל. תפוצתו העולמית באפריקה, חצי-האי ערב ודרום-מזרח אסיה.
אספרג אפריקני תואר בשנת 1783 מאיסוף בכף התקווה הטובה, שבקצה הדרום-מערבי של היבשת האפריקנית, על-ידי חוקר הטבע הצרפתי למארק (Jean-Baptiste Pierre Antoine de Monet, Chevalier de Lamarck, 1744-1829), אבי תורת ההתפתחות המכונה בשם למארקיזם.
שם הסוג, Asparagus, ככל הנראה מיוונית: spharageomai - "לפוצץ ברעש", "לפצח", אולי מאזכר את קולות אכילת הנצרים, נזכר בכתבים רומיים מהמאה הראשונה לספירה וכן מופיע מספר פעמים בתלמוד ולפיכך נשתמר גם בעברית המודרנית. הגיית השם כפי שאנו משתמשים בו כיום, אַסְפָּרָג, הובאה באופן רשמי ב"מילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית", שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בשנת תש"ו (1946). לפני כן השתמשו הבוטנאים העבריים בשם "אספרגוס" וכך הובא במגדיר הצמחים העברי הראשון, מאת איג, זהרי ופינברון, שראה אור בשנת תרצ"א (1931). ב"ילקוט הצמחים" שערכו אוירבך ואזרחי בשנת תר"ץ (1930) נעשה ניסיון לעברת את השם ל"אִסְפֶּרֶג", אך הגייה זו נעלמה מנוף השפה המדוברת.
בסוג אספרג כ-210 סוגים מוסכמים. בישראל נאספו 4 מינים מקומיים ושלושה מינים גרים (פולשים): אספרג מנוצה (Asparagus plumosus), אספרג אספרגי (Asparagus asparagoides) ואספרג אפריקני.
כתב: דרור מלמד