ביקיית כלאיים

ביקיית כלאיים היא קטנית חד-שנתית מסועפת ושרועה, ופרחיה פרפרניים גדולים, בודדים או בזוגות. המין שכיח מאוד, וקל לזהותו ולהבדיל בינו לבין יתר מיני הבקיה.
ביקיית כלאיים פורחת במשך כל האביב, מפברואר עד מאי. היא מתייחדת בגון הכותרת, שהוא צהוב עכור, לעיתים עם כתמים צהובים על רקע צהבהב חיוור. מפרש הכותרת שעיר מבחוץ.
ביקיית כלאיים היא צמח שכיח מאוד בנופים עשבוניים בכל אזורי הארץ הימתיכוניים בצפון הארץ ובמרכזה. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון. לא ברור מדוע קרא לה לינאוס בשם "כלאיים".

הסוג ביקיה
פרח פרפרני טיפוסי, ועלה מנוצה ובקצהו קנוקנת – הרי זו לרוב ביקיה (או לפעמים גם אפון או טופח או עדשה). הקנוקנת מרמזת על כך שהצמח מטפס, לרוב על שכניו. ליתר בטחון נבדוק תכונות נוספות, המבדילות בקיה מסוגים דומים: לעלה הבקיה יש בבסיסו זוג עלי-לוואי, קטנים מן העלעלים. במינים רבים יש צופנים על עלי-הלואי או על עלי הגביע. משערים שהצוף המופרש מהם, המושך נמלים, מסייע בכך שהנמלים מגינות על הצמח בפני זחלי פרפרים העלולים לאוכלו. הפרי סרגלי, אורכו לפחות כפול מרוחבו. עמוד העלי כפוף וראשו שעיר. זה סוג נפוץ, עם 150 מינים בעולם, 24 מינים בארץ. שמו העברי נזכר כבר בתלמוד הירושלמי ובתוספתא, והוא דומה לשם המדעי. הניקוד של האות הראשונה נקבע בחיריק, בעקבות השם המדעי, אך בקהל החקלאים מקובל לבטאו בפתח. מינים אחדים תורבתו, בראשם הפול, שהוא מין בסוג בקיה, וכן הכרשינה, ומינים אחדים משמשים כמספוא מזין לבהמות. הפריחה חלה באביב. בסיס הגביע מעוגל או מגובנן, ונאגר בו צוף המופרש מהפרח. 10 אבקנים, 9 מהם זיריהם מאוחים לצינור ששפתו העליונה מלוכסנת. ההאבקה היא מטיפוס "משחת השיניים": כל נגיעה של חרק בפרח גורמת לגושיש אבקה לצאת מבעד לסדק בראש הסירה (עלי הכותרת הפנימיים) ולדבוק בבטן החרק, ובביקור הבא יצא שוב גושיש נוסף. האבקנים מבשילים לפני העלי, מה שמגדיל את הסיכוי להאבקה הדדית, אך יש גם עונת חפיפה, ואז שכיחה האבקה עצמית. עמוד העלי שעיר. הפרי תרמיל מוארך ופחוס. קשוותיו מסתלסלות בהתייבשן ונפתחות ב"פיצוץ", הזורה את הזרעים למרחק קטן. מספר הכרומוזומים 10, 12 או 14 או מכפלה של אלה. במינים רבים מופיעים בצמח שני מיני פירות: פרי רגיל בראשי הענפים, ופרי אחר המבשיל מתחת לפני הקרקע. בכל חלקי הצמח, ובעיקר בזרעים, יש לעתים רעלים הפוגעים בחרקים, אך אינם גורמים נזק ליונקים, לאדם ולבהמתו. תפוצתו העולמית של הסוג מרוכזת בעיקר סביב הים התיכון, במזרח התיכון ובדרום אירופה.
כתב מייק לבנה