מסרק שולמית

מסרק שולמית הוא סוככי חד-שנתי נמוך, שכיח מאוד, גובהו עד 30 ס"מ. העלה מנוצה 2–3 פעמים לאונות סרגליות קצרות. העלים והגבעולים שעירים. השם הלועזי הוא "מסרק ונוס", ובעברית קראנו לו על שם יפהפיה משלנו.
מסרק שולמית פורח באביב, בעיקר ממרס עד אפריל. הפרחים לבנים, צפופים. הסוכך מורכב מסוככונים מעטים, שפרחיהם ערוכים במישור אחד. לסוכך עוקץ ארוך, ואין לו עלי-מעטפת, לסוככונים יש מעטפית של עלים שסועים בראשם וריסניים בשוליהם. בכל סוככון 4–7 פרחים דו-מיניים, הפרחים המרכזיים הם לפעמים זכריים. עלי הכותרת החיצוניים של כל סוככון גדולים לפעמים מיתר עלי הכותרת. אין נקודה שחורה במרכז התפרחת. הפרח מואבק על-ידי זבובים, דבורים קטנות וצרעות. קל מאוד להבחין בין מסרק לבין כל סוככי אחר לפי הפרי: פריו הוא הארוך והמוארך בפירות כל הסוככיים בארץ. הפרי סרגלי, ארוך (6 ס"מ), דמוי גבעול. חלקו התחתון מכיל 2 זרעים והוא לחוץ מצדדיו, חלקו העליון הוא מקור חסר זרעים, והוא פחוס מגבו, אורכו תופס 4/5 מאורך הפרי. עם הבשלת הזרעים מתייבש הפרי ומתפתל, וכך הוא משליך ומפזר את הזרעים. בקצהו העליון של הפרי בולטים עמודי העלי כשתי קרניים זקופות או כשני מחושים. הפירות, אף שאינם ערוכים בשורה כשיני מסרק, הביאו את החוקר לינאוס לקרוא לסוג בשם מסרק.
מסרק שולמית הוא צמח של שדות ובתה, והוא נפוץ בכל אזורי הארץ פרט לדרום הנגב. הוא גדל בעיקר ברום שמעל 600 מ' מעל פני הים – מתחת לזה שכיח יותר המין מסרק מזרחי. תפוצתו העולמית נרחבת, סביב הים התיכון וגם הרחק צפונה ומערבה.
בסוג 20 מינים, רובם ימתיכוניים, מיעוטם אירופיים. בארץ גדלים 5 מיני מסרק. אחד מהם, מסרק מזרחי, דומה מאוד למסרק שולמית, וההבדלים ביניהם זעומים: במסרק מזרחי ארוכות הקרניים שבראש הפרי פי 5 ויותר מרוחב הכנית שבבסיסן, במסרק שולמית הן מעט קצרות יותר. ההבדל בגודל בין עלי הכותרת החיצוניים לפנימיים בתפרחת – קטן במסרק שולמית וגדול במסרק איברי.

כתב מייק לבנה