צלף רותמי

צלף רותמי הוא שיח רותמי הגדל כעץ, היינו עם גזע מרכזי אחד, גובהו עד 4 מ'. הענפים קירחים, קליפתם חלקה וירוקה כל השנה. העלים קטנים, נשירים, חיים רק תקופה קצרה על ענפים צעירים. העלה מלווה בקוצים צהובים קטנים, ישרים או מאונקלים, ואלה שאירים. אורח חייו החסכוני במים, עם עלים קטנים הנושרים מהרה וענפים ירוקים וגמישים המטמיעים כל השנה – דומה לאורח-החיים של הרותם, שאיננו קרוב-משפחתו אך גם הוא נוקט בשיטה דומה, מכאן שם המין.
צלף רותמי פורח במשך כל השנה, בעיקר בקיץ, ממאי עד ספטמבר (לפי מקור אחר בעיקר במרס–אפריל ובספטמבר–אוקטובר). הפרחים מעט בלתי-נכונים, אדומים: גם עלי הגביע, גם עלי הכותרת, ואפילו זירי האבקנים – כולם אדומים. מכאן הועלתה השערה שהם מואבקים אולי על-ידי ציפורים, כנראה צופיות. הם דומים במבנה לפרחי המינים האחרים של צלף, אך קטנים משל פרחי מהם, קוטרם 1.5 ס"מ. עלי כותרת 4, שעירים בשוליהם, ערוכים בשני זוגות. לגביע 4 עלים בלתי-שווים: הקדמיים צרים, האחורי גדול יותר, קעור, סוגר בתוכו 2 מעלי הכותרת. שני עלי-כותרת אלה מאוחים ביניהם ומפרישים צוף. האבקנים ארוכים, בולטים הרבה מהכותרת, מספרם 8–15. השחלה ירוקה, נישאת על עוקץ ארוך כאורך האבקנים. האבקנים מבשילים מעט לפני העלי. הפרי בשרני, כדורי, קוטרו עד 1 ס"מ, נישא על עוקץ (גינופור) ארוך כפליים ממנו. צבע קליפתו ירוק תחילה, אחר אדום. פנים הפרי עסיסי, אכיל, צבעו צהוב. הפרי מתפצל לאורכו (יש אומרים כי זה מקור השם צלף, חילוף אותיות מ-פצל) וקליפתו נגללת אחורה.
צלף רותמי גדל בנחלים ובשולי מעיינות במדבריות חמים. בעבר נאסף בבקעת ים המלח ובדרום הנגב, כיום נכחד מארץ-ישראל המערבית. הוא נותר מדרום-מזרח לים המלח בנוה צוער. לאחרונה חודשה אוכלוסיה בעין גדי מזרעים שהובאו מצוער. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות חמים, בעיקר בדרום מצריים ובסודן. המין מוכרז בישראל כצמח מוגן.
הסוג כולל 350 מינים, בארץ 5.

כתב מייק לבנה