געדה מצויה היא בן-שיח מאפיר, המסתעף מבסיסו לגבעולים רבים, זקופים או שרועים או אלכסוניים, ואלה אינם מסתעפים עוד. כך נוצר לעיתים מבנה מעין-כדורי, קוטרו 15–40 ס"מ. כל חלקי הצמח מכוסים שיער לבנבן–אפור. הגבעול עגול, בניגוד לרגיל במשפחה. הצמח מדיף ריח טיפוסי, מזכיר ריח סוכריות, לא חזק ביותר, יודעי דבר מבחינים בתוך תחומי המין טיפוסים שונים (אוכלוסיות, זנים) לפי הבדלים בריחם, בגונם, בשעירותם. המין ניכר בעליו: הם אפורים, קטנים, מוארכים, חסרי פטוטרת, רכים, שעירים ונעימים למגע, שפתם חרוקה לשיניים מעוגלות ולעתים גלולה לאחור, והיא גלונית (מסולסלת) באורח ניכר מאוד.
געדה מצויה פורחת במשך כל הקיץ, מאפריל עד אוגוסט. הפרחים חד-שפתניים לבנים, קטנים, ערוכים בתפרחות כדוריות צפופות בראשי גבעולים. הפרח מואבק על-ידי דבורים ונמלים.
געדה מצויה גדלה בבתה ימתיכונית ובבתי-גידול לחים גם במדבר. היא מין נפוץ מאוד, אחד המעטים הגדלים בכל אזורי הארץ ממרומי החרמון ועד אילת. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון ובמזרח התיכון.
געדה מצויה נחשבת לאחד מצמחי-הרפואה החשובים ביותר בפולקלור, ניסים קריספיל מכנה אותה "מלכת צמחי המרפא של ארץ-ישראל". משתמשים במשקה שנחלט מעליה להגברת תיאבון, לטיפול בפצעים פתוחים, להרגעת תינוקות, וכן נגד המון צרות: כאבים, חום, צמרמורת, סוכרת, קצרת, תולעים בבטן, מחלות פנימיות בכליות ובאברי המין, פגעים במערכת העיכול, בעיות במערכת הנשימה, בחילה בהריון, חולשה בזמן וסת. יש המאמינים גם בסגולותיה נגד עקיצות עקרב, וכן לשיפור הראיה ולחיזוק הזכרון. בעבר הרחוק המליצו על הגעדה גם לטיפול בגידולים בכבד ובטחול וברחם, וכן נגד צהבת. מהדרים מצביעים על הבדלים בסגולות הרפואיות בין זנים או טיפוסים שונים של הגעדה.
הסוג געדה מאופיין בפרח שכותרתו חד-שפתנית. ליתר דיוק השפה העליונה של הכותרת מנוונת, קצרה מאוד, כמעט חסרה. השפה התחתונה של הכותרת מפורצת ל-5 אונות, האמצעית גדולה וקעורה, היתר מוארכות. אבקנים 4, בולטים הרבה מהכותרת, בלתי שווים באורכיהם. עמוד העלי מפוצל בקצהו ל-2 זרועות כמעט שוות. הפרח מואבק על-ידי דבורים. הגביע פעמוני או צינורי, עם 10 עורקים, מפורץ בקצהו ל-5 שיניים. השם העברי לקוח מהשם בערבית, שמשמעו מסולסל, בגלל שפת העלה הגלונית של געדה מצויה. השם המדעי נקרא על-שם טויקר מלך טרויה, שהכיר בסגולות הגעדה כצמח מרפא. בסוג 300 מינים, 11 מינים בארץ: רובם ימתיכוניים, בהם 2 חד-שנתיים, 5 עשבוניים רב-שנתיים, 4 בני-שיח.
כתב מייק לבנה