השיטה הכחלחלה מקורה בדרום-מערב אוסטרליה. שמה ניתן לה משמה הלטיני הנרדף Acacia cyanophylla שפרושו עלים כחלחלים. היא הובאה לארץ בשנות ה-20 של המאה הקודמת למטרת ייעור. ניטעה תחילה בחולות נודדים במישור החוף ובצדי דרכים, עם צמחים אחרים, כדי לעצור את נדידת החול. ניטעה גם ביערות קק"ל בהרים יחד עם עצים נוספים.
זהו שיח ירוק עד או עץ קטן המפתח עם גדילתו מספר ענפים ארוכים שגדלים במהירות ומתעבים לגזעים. צבע הגזע חום וקליפתו לרוב חלקה. העלים פשוטים נוקשים, ארכם 8-1 ס"מ, כפופים ומסתיימים בקצה מחודד. שפתם תמימה וצבעם ירוק כהה עד כחלחל. העלים הם למעשה גלגול של פטוטרת העלה (פילודיום). בעת הנביטה יש לעלה הראשון פטוטרת וטרף מנוצה. בעלים הבאים, נושר החלק המנוצה והפטוטרת מתרחבת ומתארכת לצורת עלה פשוט. בבסיס כל פילודיום ישנו צופן המייצר צוף, ומושך נמלים.
הפרחים מרוכזים בתפרחות דמוית אשכול לרוב נטויות מטה. הפרחים ערוכים בצפיפות ככדור קטן בגודל 1-0.5 ס"מ, כמו ביתר מיני הסוג. זיריהם ארוכים, בולטים מתוך הכותרת ומתוך כדור הפרחים, והם תורמים את עיקר הצבע הצהוב הבוהק של התפרחת. העלי בעל שחליל אחד, השחלה עילית.
האבקה נעשית ע"י חרקים הנמשכים לאבקה. מתפתח תרמיל ירוק שכאשר מועכים אותו הוא בעל ריח דוחה. התרמיל מבשיל ומשנה צבעו לחום, אורכו 7-5 ס"מ הוא ישר או קשתי מעט ומשונץ קלות בין הזרעים. מספר זרעים מתפתחים בכל פרי רובם פוריים. הם נפתחים ומפזרים את זרעיהם. הפצת הזרעים נעשית ע"י נמלים. אלה גוררות אותם לקן וניזונות מהמעטפת שלהם. בכך עוזרות הנמלים בתהליך ההפצה והנביטה. נמצא שבקרקע בסמוך למקום גידול העץ מצוי מאגר זרעים בלתי נדלה ובזרעים נשמר כושר הנביטה למשך שנים רבות.
נביטת הזרעים קלה. הזרעים נובטים סביב צמח האם ובמקומות מרוחקים אליהם הם הובאו. לעתים ניתן למצוא מאות נבטים חדשים סביב פרטים בוגרים. העברת קרקע או הפרעה מכנית אינה גורמת לאבדן הזרעים. נבטים צעירים הם בעלי כושר חיות ממושך, הם גדלים במהירות, לעיתים אחרי שנה מתנשאים מעל גובה של מטר אחד.
השיטה גורמת נזק רב לשטחים פנויים, לצדי דרכים ולבתי גידול אליהם היא פלשה, ומוגדרת כאיום הגדול ביותר מבין כל הצמחים פולשים האחרים על הטבע בישראל. כריתה או שריפה לא הורגים את העץ והוא מתחדש בקלות. שריפות חוזרות ונשנות מעודדות גדילה ונביטה של זרעים בשל ההתאמה לנביטה לאחר שריפה, בדומה למיני שיטה אוסטרליים רבים אחרים. אפשר לראות זאת במדרונות הסמוכים לכביש מס' 1 בשער הגיא.
לעץ מערכת שורשים עמוקה וחזקה. הוא גדל בסוגי קרקע שונים: בקרקעות חוליות וקלות דלות בחומרי הזנה. שם הוא מנצל את יכולתו לקבע חנקן אטמוספרי. העץ משגשג ביותר בקרקע כבדה עשירה בנוטריינטים וגם בגדות נחלים. הוא אינו רגיש לגיר בקרקע, לתנאי קרה ולשרב, אך הוא רגיש למליחות. בכל מקומות גידולו מפתח העץ מערכת שורשים עמוקה וחזקה.
תכונות אלה מאפשרות עמידות גבוהה לעץ ויתרון רב בתחרות עם צמחים אחרים הגדלים בסביבתו. כיום השתלטה שיטה מכחילה על בתי גידול בחבל הים התיכוני, בחגורת הספר ובמדבר. מוקדי התפשטות של המין מצויים בשטחי חולות מישור החוף מהמרכז דרומה, בבתי גידול לחים, כמו בשמורת עיינות גיבתון, ובשטחי חורש ים תיכוני באזור הרי יהודה. למעשה, נפוצה השיטה מצפון הארץ ועד צפון הנגב. ובכך היא דוחקת מיני צמחים רבים ממקום גידולם.
ניסיונות להשתלט על הצמח הפולש כדי להשמידו לא הועילו עד אתה, ומיגור העץ התגלה כמשימה קשה ביותר. רשות הטבע והגנים נרתמה למשימה והציעה דרכי פעולה: קידוח בגזעי העץ והזרקת חומר הדברה. במקביל תתבצע כריתת עצים מהשטח, כדי להקטין את מאגר הזרעים בקרקע. עבודה זו מחייבת חזרה אל השטחים המטופלים והשמדת נבטים צעירים שצצו שוב.
בסוג שיטה 750 מינים, מחציתם באוסטרליה ובאיי האוקייאנוס השקט. בארץ 4 מינים בבר, ועוד אחדים בתרבות.
כתבה ערגה אלוני
סוג זה היה שייך בעבר למשפחת המימוזיים (שיטיים), אשר לפי השינויים הסיסטמטיים של השנים האחרונות נחשבת כתת-משפחה של הקטניות.