קוץ רב-שנתי (לפעמים דו-שנתי) עשבוני מסועף, נוקשה גם בעודו ירוק. גדל בבתה ובין אבנים, הן בבזלת והן בגיר, נפוץ בצפון הארץ ובמרכזה. פורח בקיץ (מאי עד אוגוסט). הפרחים כולם לשוניים, בולטים בצבעם הכתום, עם שערות לבנות מבחוץ. המאבקים צהובים.
הצמח מסועף, ענפיו יוצאים מן הענף הראשי בזווית חדה. עליו קוצניים מאוד, צפופים. נוסף על קוצניותם של העלים וחפי המעטפת – קוצניים גם הגבעולים, שנמשכות לאורכם כנפיים קוצניות, אף הן קשות גם בהיותן רעננות. הכנפיים ירוקות, ולאורך שוליהן נמשך פס לבן צר. כנפיים קוצניות אלה הן במוצאן חלקם התחתון של העלים, הסורחים לאורך הגבעולים. גבעולים קוצניים הם תופעה נדירה בין הקוצים הרבים במשפחת המורכבים, נוסף על החוח אפשר למצוא כמותה רק בחוחן, בקרדה ובקוצן. הכנפיים של חוח ספרדי אינן רצופות כמו בחוח נקוד.
השם חוח הוא מקראי, אך אין בטחון כי הקדמונים התכוונו בשם זה לאותו סוג שאנחנו קוראים לו חוח, או בכלל לסוג מסוים כלשהו. נזכר במקרא בהקשרים שונים, בין היתר "כשושנה בין החוחים" (שיר השירים ב' 2), ו"תחת חיטה יצא חוח" (איוב ל"א 40).
הרכב הגבעולים כולל יותר ליגנין מהרגיל, ולכן הם עמידים יותר גם לאחר מות הצמח. אין הם כלים בשריפה, ותהליכי הרקבון איטיים בהם. לעומת יתר הקוצים החד-שנתיים, הנעלמים מן הנוף בשנה הבאה אחרי רדת הגשמים הראשונים, הרי שלדי החוח נותרים בנוף עוד שנתיים, ואף אפשר להבדיל ביניהם לפי גילם: בשנה הראשונה הם חומים, בשנה השניה הם מאפירים.
כתב מייק לבנה