קצח השדה

הדפסה
  Nigella arvensis שם מדעי
  Love-in-a-mist Common name
  قزحة ، حبة البركة أللّغة آلعربيّة
נוריתיים
Ranunculaceae
משפחה
5 מס' עלי כותרת
גזור צורת העלה
תמים שפת העלה
קרקעות קלות בית גידול
עגול צורת הגבעול
חד-שנתי צורת חיים
גליל, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, נגב והרי אילת, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
תבלין ו/או צמח מאכל משמש לרפואה צופני

קצח השדה
צילום: © אלי ליבנה   גבעות הכורכר נס-ציונה, 10-5-09
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

קצח השדה הוא צמח חד-שנתי שגובהו עד 60 ס"מ. העלים התחתונים גזורים לאונות קצרות. העלים העליונים תמימים, קטנים יותר מהעלים התחתונים. הצמח קירח. ייחודו העיקרי בפרחיו ובפירותיו.
קצח השדה פורח בראשית הקיץ, מאפריל עד יולי. הפרחים מוזרים ומיוחדים וגם הפרי קישוטי. הפרח נישא בראש סעיפי עמוד התפרחת, קוטרו 2–3 ס"מ. בעיצוב המיוחד של הפרח משתתפים כל חלקיו, מעלי הגביע בחוץ ועד לעלי השחלה במרכז. 5 עלי הגביע (ולא עלי הכותרת) הם הגדולים, הצבעוניים והבולטים, צבעם סגול בהיר, לפעמים כחלחל או כמעט לבן, מפוספסים לאורכם. הם פרושים לרווחה, עגולים, קוטרם 1 ס"מ, מתחדדים בראשם. 5 עלי הכותרת התגלגלו לשמש כצופנים. אורכם 3 מ"מ, כל אחד מהם מחולק לשתי אונות, והם מפוספסים בצבעי סגול וצהוב. בפי הילדים הם נקראים "מכנסי הגמדים". פנימה להם ערוכים אבקנים רבים בצבע צהוב, המבשילים בהדרגה מבחוץ פנימה. הם מקיפים את העלי, העשוי 5 עלי שחלה מפורדים בראשיהם. הפרי מורכב ממפוחיות המסודרות בעיגול ציורי, ובראשן מקור מוארך, מאונקל בקצהו, אורכו כאורך גוף המפוחית.
קצח השדה הוא צמח של קרקעות חוליות בחבל הים-תיכוני ובצפון הנגב. תפוצתו העולמית נרחבת משתרעת בארצות שסביב הים התיכון וגם הרחק צפונה ומזרחה.
הסוג קצח כולל 20 מינים, בארץ 4. מין תרבותי משמש לזרעים כתבלין. מינים אחדים עם פרחים תכולים מגדלים בגינת הנוי.
קצח נזכר בתנך ובמשנה כתבלין. האמינו גם בכוחו הרפואי נגד נזלת.

כתב מייק לבנה

על מורכבות הפרח חקרה וכתבה ד"ר ערגה אלוני

מקורות מידע

הצמח במקורות

מדברי הנביא ישעיהו אפשר ללמוד על דרך גידולו של הקצח
"הלוא אם שוה פניה (ישר את פני האדמה) והפיץ קצח וכמון יזרק" (כ"ח, כ"ה). "כי לא בחרוץ יודש קצח ואופן עגלה על כמן יוסב כי במטה יחבט קצח" (כ"ח, כ"ז).

בתקופת המשנה והתלמוד גידלו את הצמח בכל חלקי הארץ, וזרעיו שימשו כתבלין. הוא שימש כתרופה יעילה מאוד לטיפול במחלות לב: "אמר רב חמא בר' חנינא: הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב" (ברכות מ', ע"א). ועוד: "תניא האוכל משקל דינר קצח, לבו נעקר. אמר רב יוסף: ועל לב ריקן" (כלה פ"א).

גם כיום מגדלים אותו כצמח תבלין, ואת זרעיו מוסיפים ללחם, סלטים ולמיני מאפה אחרים.

קישורים


 
גינון חסכוני בצמחי בר