גרגיר הנחלים הוא צמח-מים רב-שנתי שרוע ומתפשט, קירח, טעים כתוספת לסלט או לכריך, עתיר שימושים ברפואה עממית בארצות רבות. הגבעול רך, חלול, מכה שורשים במפרקים. העלה בשרני מעט, מנוצה, שסוע או גזור לאונות נגדיות מעוגלות, שהן רחבות יותר ככל שהן רחוקות יותר מבסיס העלה, האונה הקיצונית, הבלתי זוגית, רחבה מכולן, עגולה. טעם העלה מרענן, חריף מעט, נעים, מזכיר צנון או קולרבי (שהם אכן קרובי משפחה שלו). משמש כמרכיב בסלט או כמרענן על כריך, כתוספת לממרח מלוח, גבינה או דג או בשר.
גרגיר הנחלים פורח עונה ממושכת, ממרס עד אוקטובר, כדרכם של רבים מצמחי-המים, שאינם סובלים מעקת מים בעונה החמה. תפרחתו דמויית סוכך. הפרח אופייני למצליבים, עם 4 עלי גביע, 4 עלי כותרת, 6 אבקנים. הפרח קטן, כותרתו לבנה עם כתם כהה במרכזה. הכתם הכהה מורכב מלוע הפרח, שגונו ירוק, מהאבקנים, שגונם צהוב תחילה וארגמני אחר-כך, ומהעלי הסגול. הפרחים החיצוניים בתפרחת נפתחים לפני הפנימיים. הגביע מפושק, בניגוד לרוב המצליבים. ההאבקה נעשית על-ידי צרעות, דבורי-דבש ודבורים קטנות. הפרי הוא תרמיל מוארך, ישר או כפוף כקשת, מצולע לאורכו, אורכו 2 ס"מ. הוא מחודד בקצה, נפתח בשתי קשוות. הזרעים קטנים, ערוכים לאורכו בשני טורים. עוקץ הפרי דומה לפרי בעוביו ובאורכו.
גרגיר הנחלים צומח במרבדים, בריכוזים צפופים ונרחבים. הוא מתרבה וגטטיבית, יוצר כתמים בשליטתו. הוא גדל במקומות מוארים במים צלולים רדודים, מעומק של 10 ס"מ ועד לשולי המים. בתוך המים הוא שרוע, בשולי המים הוא זקוף וגבוה יותר. השם גרגיר נזכר כבר במקורות חז"ל (תוספתא שביעית ב, ט), אך לא בטוח כי שם הכוונה לאותו סוג. השם השתמר בפי הערבים, והוא משמש בערבית גם כיום.
תפוצתו העולמית של גרגיר הנחלים רחבה, בעיקר באיזור הממוזג.
ברפואה העממית מאמינים בכוחו לרפא מחלות פנימיות: כבד ומרה, המסת אבנים בכליות, ניקוי הדם, ניקוי מערכת העיכול. הוא מומלץ גם נגד צפדינה, למניעת שטף-דם, לריכוך פרונקל, נגד סכרת, לריפוי מחלות בדרכי הנשימה. במצרים מגדלים אותו בתרבות וצורכים אותו להגברת כוח הגברא. וראה קישור "למידע נוסף".
לידו גדל צמח דומה, כרפס הביצות, אכיל גם הוא. אך לכרפס טעם המזכיר פטרוזיליה או גזר חי, ועליו עם נדן בבסיסם, החובק את הגבעול.
בסוג 6 מינים, בארץ 1.
כתב מייק לבנה