חדעד הלבנון

כר קוצני אופייני ביותר למרומי החרמון, שחמוקיו מעוגלים, מעניינים וציוריים. גובהו 15–25 ס"מ וקוטרו 20–60 ס"מ.
הוא הצפוף ביותר מכל הכרים הקוצניים. מבנהו כדורי מושלם, אך לעתים קרובות נדחקים כמה כדורים יחד ליצור מבנה רב-קימורים. קוציו נוקשים, דוקרניים ביותר, אך מבנהו הכללי גמיש וקפיצי. הוא שונה מיתר הכרים הקוצניים בחגורה הכרקוצית של החרמון בכך שקוציו הם קצות-עלים, בעוד שקוציהם של האחרים הם קצות-ענפים. אולי לכן קוציו חדים ודוקרים במיוחד. מכאן גם החלק הראשון של שם הסוג: חד. החלק השני ניתן לו בזכות פרחיו, שאינם נובלים לכאורה, כביכול "בני-אלמוות" או חיים לעד, כמו אצל קרובו בן-משפחתו העדעד. ומדוע רק לכאורה? כי לפרחי החדעד (שוב: כמו לפרחי קרובו העדעד) יש גביע וכותרת. הכותרת רכה, והיא אכן נובלת ונושרת בבוא זמנה. אך לא היא החלק הבולט בפרח. הגביע הוא-הוא הצבעוני והבולט, והוא קרומי ונוקשה למגע כקש, יבש ועמיד, אינו נושר במשך חודשים. צורתו כמשפך, הוא מאוחה-עלים, צבעו בין צבע קש לצבע כסף, ולאורכו מצוירים קווי-אורך אדומים. בתוך הגביע מתפתח הפרי ובו הזרעים.
פורח מאוחר, ביולי-אוגוסט, אחרי שרוב צמחיית החרמון כבר סיימה את פריחתה. הפרח קטן (קוטרו כחצי ס"מ) אך הפריחה שופעת, מאות רבות של פרחים מכסים כליל בצפיפות את כל פני הצמח.
במקומות עם כיסוי שלג לא-עבה נותרים עליו ירוקים כל השנה, אך תחת מעטה שלג עבה נכנס הצמח לתרדמת-חורף.
תופעה מעניינת נצפתה בפרטים רבים של חדעד בחרמון: בתוך הכר הצפוף והרענן בירקותו יש קטע (ענף) קמל, חום, מת לחלוטין. לא נמצא עד כה הסבר לתופעה זו.
הכר הצפוף משמש מקלט אהוב על חרקים, בעיקר מושיות (פרות משה רבנו) ותריסיות (פשפשי-תריס). ביום יפה בחורף "פורח" השיח במאות מושיות, היוצאות ממסתורן לספוג שמש.
נפוץ בפרטים בודדים ברום 1700 מ' ומעלה. מעל רום 2300 מ' מחליף אותו בהדרגה מין נוסף של חדעד, חדעד קיפודני, הדומה לו מאד.
החדעד מדגים תופעה, החוזרת גם בסוגים אחרים בצומח של מערב אסיה: החרמון אינו אלא סעיף צדדי דל של עולם צמחים נרחב של ההרים הגבוהים של מערב אסיה. אלה הרים שמאפיינים אותם בעיקר 3 גורמים סביבתיים: שלג בחורף, יובש בקיץ (בניגוד להרי האלפים, למשל), ורוחות עזות. סוגים שונים, הנותנים שפע מינים בהרי טורקיה ופרס, ואינם גדלים כלל בחבל הימתיכוני של ארצנו, מיוצגים בחרמון במין אחד או שניים. כך הסוג חדעד, המתפצל ל-90 מינים (ויש טוענים כי הרבה יותר) בהרים הגבוהים של טורקיה ופרס, ורק שני מינים שלו גדלים בחרמון, ואף לא מין אחד מדרום לו או ממערב לירדן. החרמון משמש גבול דרומי לסוג כולו. בצורה דומה נוהגים סוגים רבים נוספים, כגון קוסיניה, קדד (המינים הכרקוציים, מן הסקציה טרגקנתה), עריר, אליסון (המינים הרב-שנתיים), אריסימון, בוצין, בן-חרצית, חוחן, כלך, כלכלך, כרבולת (מינים רב-שנתיים), כרכום, מרווה, נפית, שום, שלהבית.
המין שלנו, חדעד הלבנון, אנדמי ללבאנט, והוא גדל אך ורק בהרי הלבנון ומול-הלבנון (שהרי החרמון הוא חלק מהרי מול הלבנון).
כתב מייק לבנה