אדר קטן-עלים

אדר קטן עלים (אֶדֶר קְטַן-עָלִים) הוא עץ נמוך, נשיר-חורף, הגדל בארץ רק בחרמון, נקרא לכן גם בשם "אדר חרמוני", וזה אף שמו המדעי הקודם, Acer hermoneum. העץ מגיע בחרמון בתנאים טובים לגובה 8 מ', אך לרוב הוא גדל בתנאים גבוליים, חשוף לרוחות עזות, דומה לשיח, וגובהו אינו עולה על 2 מ'.
אדר קטן-עלים, כפי שמעיד שמו, הוא מין חריג בסוגו בעליו הקטנים – קוטרם 3 ס"מ, לעומת 20 ס"מ ויותר במינים אחרים, ומי שרגיל למינים צפוניים מתקשה להאמין שאכן גם זה אדר – עד שהוא רואה את הפירות, שהם דו-כנפית טיפוסית לסוג. עליו נגדיים, מפורצים כעין כף-יד ל-3 אונות, מאדימים בשלכת. גם כנפי הפרי מאדימות, וכן מאדימים עפצים בקצות העלים. העץ פורח מאפריל עד יוני.
אדר קטן-עלים שכיח במרומי החרמון, מרום של 1,250 מ' עד 2,100 מ', והוא מגיע לרום גבוה יותר מכל עץ אחר בחרמון (פרט לאשחר הלבנון). מרום של 1,900 מ' ומעלה הוא מתבלט בנוף כעץ כמעט יחיד. הוא גדל בתחום מוכה רוחות מערביות עזות, וחוקר צמחיית החרמון אבישי שמידע מציין תופעה מיוחדת הבולטת באדר קטן-העלים בחרמון – צמיחה מוטה בהשפעת הרוח, כמו עצים לחוף הים: ענפיו יוצאים מהגזע כשהם נגדיים (כי הם יוצאים מחיקי עלים, שהם נגדיים). ענפים היוצאים צפונה ודרומה צומחים באורח שווה. אך ענפים נגדיים, שאחד מהם פונה מזרחה ואחד מערבה – הענף היוצא מערבה, אל מול הרוח השכיחה, מתנוון, וכך צומח העץ כולו מזרחה, מעין דגל המתנפנף ברוח.
שמו המדעי של המין נקרא על שם אוניברסיטת מונפליה בצרפת, שמדעניה חוקרים את הצמחיה הימתיכונית והגן הבוטני שלה עתיק וחשוב. המין גדל בארצות שמצפון לים התיכון וגם מזרחה יותר.


השם אדר מקורו בתלמוד, אך נראה שאין מדובר שם בסוג שאנחנו קוראים היום בשם זה.
אדר הוא סוג גדול ומכובד של עצים, כולל 115 מינים, רובם גדלים באזורים ממוזגים של חצי הכדור הצפוני, משני צידי האוקיאנוס האטלנטי. בארץ שני מינים.
בכל מיני האדר הפרי הוא דו-כנפית והעלים נגדיים, עגולים, שסועים–מאוצבעים לאונות ככף-יד. לרוב המינים עלים גדולים, מזכירים עלי תאנה או דולב, קוטרם כ-20 ס"מ. אחדים מהן ידועים בגוני אדום מזהירים בעונת השלכת. עצים כאלה נפוצים בצפיפות רבה באזורים הרריים מסויימים של צפון-מזרח ארצות הברית ודרום-מזרח קנדה, ולעתים הם אף שולטים בכיסוי של הרים שלמים. מאות-אלפי תיירים נוהרים שמה באוקטובר, במיוחד כדי ליהנות מזיו שלכת האדר. לא פלא כי עָלֶה של אדר (בצבע אדום!) נבחר לשמש סמל על דגלה של קנדה.
מיני אדר מפורסמים גם במוהל הסוכרי הזורם בצינורות הגזע, מוהל שמפיקים ממנו ממתקים ומיץ מרוכז (מייפל סירופ; מייפל הוא שמו של האדר באנגלית). אדר ידוע בקרב הנגרים בעצה המשובחת והצפופה, והוא משמש לייצור ריהוט, רצפות, ספינות, חלקי מכוניות ומטוסים, כלי-נגינה מגיטרה ועד תוף, מקלות בייסבול, אדני מסילות.
מרבים לנטוע אדר לצל ולשדרות. פרחיו אינם בולטים, הם קטנים וירוקים, אך למרות זאת פריחה של שדרה שלמה מרשימה. פריחתו היא גם מקור חשוב של צוף ואבקה לדבורי-דבש.

כתב מייק לבנה