אין ספק שהסצנה המתאימה ביותר למפגש עם שקדיות פורחות הוא על רקע חורבות נושנות. משהו בניגודיות שבין העבר המרומז להווה שוקק החיים, פשוט עושה את זה.
מסיבה זו, הפעם נשלח אתכם למסלול קצר, קליל וחמוד בפאתי מודיעין, מסלול העונה לשם "שביל הגבעות הדרומיות".
רק קחו בחשבון שבמפגש שלכם עם השקדיות, בהחלט לא תהיו לבד. לא, אנחנו לא מדברים על מטיילים אחרים. אנחנו מדברים על המוני הדבורים, שגילו לפתע בשיא החורף אוצר עונתי בדמות עושר של צוף ממגנט. בקיצור, השקדיות עושות שמח לכו-לם.
דייט עם שקדיות
אבל רגע לפני שיוצאים לדרך, הנה רקע קצר על הדייט שלכם להיום: השקדייה. בואו נתחיל מהשם. זהו כמובן עץ השקד, ומי שאחראי לשם "שקדייה" הוא ככל הנראה לוין קיפניס, שכתב בשנת 1920 את שירו "לשנה טובה, שקדייה".
כדאי לדעת שהשנה (ינואר 2025) , השקדיות הזדרזו לפרוח מוקדם מעט מן הצפוי. כך או אחרת, פריחתו של העץ בשיא החורף הקר הפכה למיתוס ולסמל הכמעט רשמי של ט"ו בשבט. כי בזמן שבו מרבית העצים עדיין מצויים בשלכת אפרורית וקודרת, השקד מתכסה לפתע באינספור פרחים גדולים וריחניים. וזה בהחלט מובן שרבים מדמים את המראה למעין שמלת כלה בגווני לבן עד ורוד. והלוק הזה בהחלט בולט בשטח.
בקיצור, במסלול זה אתם עומדים לפגוש אייקון ישראלי חורפי, ומה שרבים אינם יודעים הוא שבישראל גדלים בבר לא פחות מארבעה מיני שקד, ואפילו אנשי מקצוע מיומנים עלולים להתבלבל ביניהם. המינים הם שקד הרמון, שקד קטן-עלים, שקד ערבי ושקד מצוי.
עץ השקד שייך למשפחת הוורדיים שבה נציגים של 28 צמחי בר בארץ. משפחה זו ידועה בעיקר בזכות צמחי תועלת מתורבתים שמניבים פירות מאכל, והם גדלים במטעים המהווים ענף חקלאי חשוב. מי למשל? תפוח, אגס, חבוש, דובדבן, משמש, שזיף וחברים נוספים. וכמובן, ישנו הסוג ורד שאף אחד ואחת לא יכולים להישאר אדישים אליו. ואם נחזור לרגע לשקד – כדאי לדעת שבימי קדם היה לו מקום של כבוד ברפואה ובקוסמטיקה, ואפילו הרמב"ם המליץ עליו למאכל.
מעניין לדעת כי החלק הנאכל הוא הזרע, אך פירות השקד נאכלים גם בשלמותם כשקליפת הזרע עדיין ירוקה. לזרעים ערך מזוני רב והם מכילים, בין היתר, שומן חלבון וסידן.
צמח של שקד מר (שקד מצוי בר) משמש כנה לשקד התרבותי (ענף שגדל מזרע של שקד מר, עליו מרכיבים מינים של שקדים טובים למאכל). זרעי השקד המר אינם טובים למאכל - הם מכילים חומר הנקרא אמיגדלין שממנו משתחרר בזמן אכילת הזרע חומר הרעל ציאניד. מסיבה זו, בשום אופן אין לאכול זרעים של שקדים בבוסתנים נטושים, כי תמיד יש סיכוי שהשקד המר השתלט על כל העץ . . זהו מנגנון הגנה על הזרעים בפני אכילה בפי בעלי-חיים.
חשוב לא פחות: כיום שקד מצוי בטבע הוא צמח מוגן ואסור לקטוף ממנו.
פריחות בין הגבעות
אחרי כל ההקדמה הזאת, אפשר לצאת לדרך. "שביל הגבעות הדרומיות" במודיעין סומן בשטח לפי כמעט שני עשורים, והוא מאכלס גבעות נמוכות ופוטוגניות, שרידים ארכיאולוגיים מרתקים רבים וגם פריחות נפלאות בשלל צבעים. כעת פורחות באזור כלניות ורקפות.
לאחר שמחנים את הרכב ליד כיכר השוטר במודיעין (פרטים בהמשך), צועדים דרומה לכיוון השטח הפתוח הגודל בכביש, ומיד מופיע בפניכם שלט גדול שמספר את סיפור האזור וסימון השביל הייחודי הזה, שחולף בין חורבות ושרידים קדומים בגבעות הדרומיות של העיר מודיעין. הסיבה לסימון השביל נבעה בין השאר מהרצון למנוע את המשך תוכניות הפיתוח באזור טבעי זה.
השלט מספר כי גבעות אלו עשירות בערכי טבע, נוף ומורשת, כאשר הפעילות הגיאולוגית במרחב זה "הרימה" את הקרקע הסלעית-קירטונית, ויצרה את הגבעות שבהן תטיילו ממש מיד.
עוד מצוין כי בחורף 2021 התקבלה החלטה היסטורית בוועדת המשנה לנושאים תכנוניים, לפי הגבעות הדרומיות של מודיעין-מכבים-רעות הוכרזו כגן לאומי.
אחרי קריאת השלט נכנסים לשטח, ומיד חוברים לשביל בסימון כחול. עם השביל הזה צועדים דרומה. העיר נותרת מאחור וכמעט כבר אין לה זכר. כמעט טבע נטו. כעת אתם גולשים לעמק רחב ידיים, לצד כלניות ופרחים נוספים שצצים פה ושם. לאחר כמה מאות מטרים מתחילת ההליכה מגיעים לצומת שבילים גדול. פנו ימינה עם השביל הכחול ולאחר כמה עשרות מטרים שמאלה (דרומה) עם השביל שלכם, שמטפס לגבעה. בראש הגבעה תמתין לכם חורבת בארית, ששמה כנראה קשור לבאר מים עמוקה ששימשה את תושבי האזור. במאה ה-19 פעל הגיע לכאן חוקר צרפתי בשם קלרמון גאנו וזיהה במקום שרידים מהתקופה הביזנטית, בהם משקופי אבן מעוטרים.
מנקודה זו, הכל נראה בימים אלו כמו ציור טבע פסטורלי, והנה כבר מתחילות להתגלות בזו אחר זו השקדיות בשיא פריחתן. שימו לב לשרידים הרבים של היישוב הנושן – שרידי כפר ערבי שהיה כאן עד 1948. משערים כי הרבה לפני אותו כפר, פעל כאן אותו יישוב ביזנטי, אך שרידיו נבזזו במרוצת השנים.
השביל הכחול ממשיך ומתפתל מזרחה בין שקדיות, בורות מים (הישארו על השביל המסומן בלבד!) והמון פינות שכיף פשוט לרבוץ בהן ולשכוח מהעולם. בראש הגבעה ממתינים לכם שרידיו של מבנה גדול, שלצדו נקודות תצפיות פנורמיות לכיוון הרי ירושלים. מבנה זה היה חלק מהיישוב הקדום של חורבת בארית.
המשיכו עם השביל הכחול, וברגע שתפגשו שביל בסימון שחור – עלו עליו. הוא ייקח אתכם לאזור חורבת קנובה, שהיא למעשה שרידי חווה ביזנטית. השם קנובה מגיע מהשפה הערבית - חירבת קנבוטה, שפירושה "חורבת הכרובית".
במקום תמצאו שרידי חומות, מתקנים חקלאיים ואפילו מערה תת-קרקעית חצובה שניתן לרדת אליה בזהירות, באמצעות מדרגות צרות. חוויה נפלאה!
כל זאת לצד נוף נפלא של גוש דן במערב. עוד פיתול, עוד שקדיה שמפתיעה מחדש, והנה מגיע צומת שבילים נוסף. אם הוא מוכר לכם – הסיבה היא שכבר חלפתם בו בדרככם לחורבת בארית. כעת עזבו את השביל השחור ופנו שמאלה עם השביל הכחול שכבר צעדתם בו. הוא יחזיר אתכם לנקודת ההתחלה באותה הדרך שאיתה הגעתם. אז קחו את הזמן, ונסו לגלות פריחות שאולי פספסתם בדרך לכאן.
בגבעות אלה יפרחו שפע של פריחות יחודיות בחודשים הבאים , ככל שתגיעו לכאן במועדים שונים יקדמו את פניכם פריחות צבעוניות אחרות
דווחו לנו משם על פריחות נוספות לכלניות רקפות ושקדיות
לדעת עוד
להגיע: בווייז – "שביל הגבעות הדרומיות". ניתן לחנות בחלק הצפוני של דרך מנחם בגין בעיר מודיעין ולצעוד כ-150 מטרים אל כיכר השוטר, המהווה למעשה את תחילת המסלול.
אורך המסלול: 3 ק"מ (מעגלי)
רמת קושי: קלה
הערה: באזור הטיול ישנם בורות מים עמוקים. יש להשגיח היטב על ילדים קטנים ולא לרדת מהשביל המסומן.
היכן עוד פורחות שקדיות בימים אלה?
דיווחים רבים הגיעו מכל חלקי הארץ . ראו בדיווחי הפריחה