בפברואר השנה התכסו 12 הדונמים של השמורה באדום לוהט כרקע לצמחים היחודיים והנדירים הפורחים בה. בשמורה זו מיוצגת צמחית הבר של צפון הנגב.
ויש בה צמחים נדירים ויחודיים.
שמורה זו אינה "זוכה" בכל שנה לפריחות שופעות. היא נמצאת על גבול המדבר המאופיין בישראל במיעוט גשמים - ממוצע של 100 עד 400 מ"מ בשנה ובאי-ודאות לגבי פיזור המשקעים לאורך השנים.
התוצאה היא שברוב השנים הנוף גם בחורף די שומם חוץ מאשר בשנים גשומות במיוחד
השנה זוכה השמורה במטיילים לרוב – משפחות הרוצות להנות מהנוף במיטבו ללא מאמץ, עם הילדים.
לצלמים המקום הוא גן עדן- פשוט "לתפוס" 4 מ"ר ולצלם מכל הבא לעדשה ויש לכם אלבום מכובד!!!
מיקום כללי: השמורה נמצאת על גבעה קטנה ממערב ובצמוד לכביש מס' 40, בין קרית-גת לבאר-שבע,
איך להגיע: כדי להגיע אל חורבת פורה נוסעים בכביש מס' 40 מקרית גת דרומה וכ-16ק"מ מדרום לצומת פלוגות מגיעים אל שלט חום המצביע על חורשת אקליפטוסים, ומפנה לשמורה. בימי חופש ושבתות עצרו היכן שתראו עשרות מכוניות חונות.
יורדים מן הכביש - לשולי הכביש מחנים את הרכב
המסלול:
מתחילים מהשביל אל גבעה נמוכה מצד צפון-מערב עם הסימון והשילוט של סימון שבילים שחור.
גבעה תמימה זו טומנת בחובה פריחות מתחלפות לרוב. לאחר שסבלה שנים מרעיית יתר היא מתאוששת.
בתחילת החורף יפרח איריס ישראלי הנמוך והריחני,
בעיצומו של חורף יפרחו בורוד עדין שמשון הדור, בכחול-סגול עכנאי יהודה, צמר מפוצל בעמודים גבוהים צהובים וצמרניים, מרבדי כלניות באדום ובהמשך נוריות ופרגים. תפרחות צהובות של ערטנית השדה בכמויות ניכרות (בימי אבותינו כנראה שימשה זו כמרכיב חיוני בכביסה, והיא מוזכרת במקורותינו), דבורניות, שום מזרחי-ישראלי..., מרווה דגולה ועוד מיני צמחים רבים.
הפרחים מיוחדים שתחפשו כאן הם:
וינקה עשבונית - צמח שהוא ספק זוחל ספק מטפס, ופרחיו התכולים הגדולים חבויים בין עליו הכהים. נמצאת כאן בעשרות פרטים.
קדד פיינברון המיוחד והנדיר בעל הפרחים הצהובים חיוורים.
פרחי מקור חסידה ממינים שונים ועוד ועוד (בשנים גשומות) לקראת האביב
תפרחנה נוריות .
מראש הגבעה נראה כבר את מאגר המים, השביל השחור מוביל אליו.מאגר מים עונתי זה מהווה מוקד משיכה לעופות מים בחורף, ולמקום השתובבות לילדים ביום חמים.
המגיעים בשעות שאין במקום המוני מטיילים בשעות בוקר מוקדמות או בין הערביים יראו צבאים, שפנים ושאר בעלי חיים המגיעים לכאן להרוות את צמאונם
ישנן דרכים נוחות לנסיעה עד לאגם ברכב, אולם עדיף לטייל ברגל.
אפשר להמשיך ממאגר המים, לאורך הסימון הירוק, ואחרי פחות מ ק"מ מגיעים אל שרידי גשר הרכבת מימי הטורקים, הגשר נבנה במלחמת העולם הראשונה והתמוטט בשיטפון של שנת 1970
אפשר לחזור בשביל וסביב מאגר המים שיחזיר את המטיילים לרכבים.
המשקיעים ימשיכו לתל נג'ילה אותו מזהים לפי עץ אשל ענק ועתיק שעומד ברום התל.
העץ שימש כנ.צ לטייסי חיל האויר למטיילים ו"לנוסעים" שפקדו את הארץ במאות קודמות
תל זה הינו שריד לעיר גדולה שהתקיימה בתקופת הברונזה התיכונה לפני כ 4400 שנה. העיר היתה מוקפת חומה, (צריך להאמין לארכיאולוגים) בצדי התל הצפונים והמזרחיים נראה מערות קבורה.
שמו של התל ניתן לו על שם היבלית הרבה שגדלה בו (בערבית יבלית =אינג'יל)).
התל והדרך אליו שופעים פריחה וירוקים מתמיד.
גם לכאן מובילה דרך עבירה לכל כלי הרכב (עדיף לבדוק את המצב לפני מעבר) בימים גשומים.
מן התל, מומלץ להמשיך לביתרונות חוות פיליפ היפים, לבאר מנדטורית, לערוץ נחל סיד המסתיר בחובו קניון קטן ומעיין בשם עין נגיל שיש בו מים בכל ימות השנה !!!
לצד האגם ישנה חורשה נחמדה – זה המקום לפיקניק מהנה
זיכרו : למרות השפע לא קוטפים פרחים!!!