משפחת הנאדידיים בסדרת הצינוראים (Lamiales, שבה גם שפתניים, לועניתיים, קוציציים, ורבניים, זיתיים, לחכיים, עלקתיים, ועוד 13 משפחות חסרות נציגים בבר בישראל) מונה 5 סוגים ו-220 מינים. המשפחה התפתחה לפני כ-40 מיליון שנה ותפוצת מיניה משתרעת בבתי גידול לחים ברחבי העולם.
המשפחה קרויה על שם הסוג נאדיד - עברות נאה לשם הסוג המדעי, Utricularia, מלטינית: utriculus - "תיק קטן", "נאד-יין", מאזכר את שלפוחיות הטריפה של המין. בעבר נקרא הסוג Lentibularia (מלשון lentil - "עדשה", על שום צורת שלפוחיות הטריפה) ומכאן שם המשפחה, Lentibulariaceae, אך כיום שם הסוג הוא שם נרדף (Synonym), שאינו בשימוש. השמות העבריים נֹאדִיד ו-נֹאדִידִיִּים, נזכרו לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, אשר יצא לאור בשנת תרצ"א (1931).
הנאדידיים הינם עשבים חד-שנתיים, בדרך-כלל רב-שנתיים, רבים מהם חסרי-שורשים, רוב המינים הם צמחים טורפים, הנפוצים בבתי-גידול לחים, שלוליות וביצות. חלקם צמחי-מים צפים, או טבולים וחלקם צמחי-יבשה, האחוזים במצע לח, בעזרת שלוחות דמויות-שורש (ריזואידים), יש והם אפיפיטים - גדלים על עצים ושיחים, אך אינם טפילים. למינים אחדים פקעות, המאפשרות להם הישרדות בתקופות יובש. מערכת ההובלה לעתים-קרובות מצומצמת-מנוונת. במיני היבשה הגבעול קצר ובמיני המים הוא מוארך. העלים מסורגים, לפעמים דוריים, לעתים-קרובות ערוכים כשושנת בבסיס הצמח. הטרפים תמימים, או מחולקים, במינים אחדים קיימת רב-צורתיות של העלים, בהתאם לעונות השנה, או בשלבים שונים של התפתחות הצמח. העלים בכל המינים מפותחים לצורות מגוונות וחלקם התפתחו לאברי ציד וטריפה אקטיביים, או פאסיביים, מן המתוחכמים שבעולם הצמחים. בסוג Pinguicula (Butterwarts, "חמאית"), הטרפים שטוחים, מכוסי שערות בלוטיות דביקות, נגללים כל אימת שחרק זעיר, המשמש להם כטרף, בא איתם במגע. בסוג Genlisea (Corkscrew, "חולץ-הפקקים") קיימות שתי צורות של עלים - אלה המצויים מעל לפני הקרקע הם עלים ירוקים, מטמיעים ועלים צינוריים-סליליים, חסרי כלורופיל, מדופנים בשערות עיכול, נשלחים אל מתחת לפני הקרקע ומסתיימים בתא הלוכד אורגניזמים חד-תאיים. במינים האקווטיים, למשל בסוג נאדיד, העלים גזורים לאונות דקיקות ומטמיעות ואילו חלק מן העלים התפתחו לכדי שלפוחיות מתוחכמות, המסוגלות ללכוד טרף, כגון סרטני מים (דפניות) וזחלי יתושים ולעכלו. שלפוחיות אלה מדופנות בשערות עיכול מסועפות והן מצויידות בשתי קשוות רגישות, הנפתחות במהירות כלפי חלל השלפוחית, כאשר טרף בא במגע עם 4 שערות חישה שבפתח השלפוחית, או-אז הן נסגרות מיד עם חדירת הטרף אל המלכודת השלפוחיתית והטרף מתעכל בה ומזין את הצמח הטורף. בחלק מהמינים הטבולים, עולה עוקץ תפרחת משושנת-עלים שבהם רקמת אויר (ארנכימה), הצפה על פני המים כרפסודה והפרחים פורחים מעל לפני-המים.
התפרחות, בדרך כלל בלתי-מסויימות, אשכולות, שיבולים, או צברים, נישאות על עמודי פריחה חסרי-עלים, לעתים הפרחים בודדים, בבסיס התפרחות מצויים חפים. על-פי רוב, הנאדידיים הם מואבקי-חרקים. הפרחים דו-מיניים ולהם סימטריה דו-צדדית, לעתים-רחוקות נכונים, לעתים נישאים על עוקץ שבבסיסו חפיות. העטיף כפול, עשוי 5-2 עלי-גביע מאוחים, או מפורדים, לעתים-קרובות דו-שפתניים ו-5 עלי-כותרת, צבעוניים, מאוחים בבסיסם ויוצרים כותרת דו-שפתנית, ששפתה התחתונה, השפית, רבת צורות ומצויידת על-פי רוב בצופן דרבני, או דמוי-שקיק. הגביע נותר יציב בפרי ואינו נושר. בפרחים 2 אבקנים, זיריהם קצרים, מכונפים, מאוחים לבסיס צינור הכותרת, נושאים מאבקים חד-לשכתיים, המפזרים אבקה דרך סדקי אורך. לעתים מצויים בנוסף 2 אבקנים מנוונים (סטמינודים). השחלה עילית, עשויה 2 עלי-שחלה מאוחים, היוצרים מגורה אחת ובה ביציות רבות. מן השחלה עולה עמוד-עלי אחד, הנושא בראשו צלקת דו-אונתית, לעתים אחת האונות רחבה ומקרה את האבקנים, יש ועמוד-העלי חסר והצלקת יושבת על השחלה. הפרי הלקט הנפתח ב 4-2 קשוות, הגביע ניכר בבסיסו, מכיל זרעים רבים, קטנים, חסרי אנדוספרם. העובר אינו מפותח.
מיני נאדידיים אחדים משמשים כצמחי נוי והם פופולאריים בקרב חובבי צמחים טורפים.
בישראל מיוצגים הנאדידיים על-ידי סוג אחד, נאדיד, ששני מינים ממנו נאספו בעבר ונכללו ב"פלורה פלשתינה". נאדיד המים, גדל בעמק החולה ובשרון עד שנות ה-40 של המאה הקודמת ונכחד עם ייבוש בתי הגידול שלו, הוא נחשב לפיכך כצמח "אדום" שיש להשיבו לטבע. נאדיד עדין נצפה בכמה מקווי מים בגלילות שונות, אך אינו מצוי כיום במקומות אלה וייתכן שהופעתו אקראית.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
|
נאדיד עדין |