משפחת החלבלוביים היא משפחה חשובה ומעניינת המיוצגת ע"י צמחים עשבוניים חד ורב שנתיים, וצמחים מעוצים: שיחים ובני שיח, מטפסים, עצים וגם מינים סוקולנטיים. הם גדלים ברוב חלקי עולם: באזורים הצפוניים, באזור הממוזג, באזורים הטרופיים, באזור הסובטרופי, בראשי הרים גבוהים באפריקה ובמדבריות. רובם מתרבים בקלות יחסית. המשפחה מונה יותר מ-320 סוגים ו-8000 מינים.
משפחת החלבלוביים כוללת מינים בעלי שונות מורפולוגית רבה. למינים רבים אברים רכים וגמישים, לאחרים אברים מעוצים וזקופים. הסוקולנטיים מבניהם הם בשרניים, מעוצים קוצניים או חסרי קוצים. בעלי עלים או חסרי עלים. למרות השונות הרבה בין המינים יש לרבים מהם תכונות משותפות שהיא המצאות שרף חלבי בגוף הצמח, ובהיות פרחיהם חד מיניים.
הגבעול של החלבלוביים אינו אחיד בצורתו. למינים העשבוניים יש לרוב גבעול גלילי. קרח שעיר או קוצני. לעיתים כסות שער מכסה את רוב חלקי הצמח. רב שנתיים אחדים הם בעלי גבעול גלילי או מרובע עם או בלי שיכים על הגבעול, למינים רבים גבעול קרח וחלק. לסוקולנטיים המשתייכים לחלבלוביים גבעולים בצורות שונות. מרובע, גלילי וגם מצולע. הם מעוצים וזקופים וגבוהים בעלי קוצים פשוטים או מורכבים.
העלים פשוטים או מורכבים. צבעוניים או ירוקים, יושבים או בעלי פטוטרת. מסודרים נגדית או מסורגים על הגבעול. לאחדים בלוטות בבסיסם. השרף צבעו לבן או אדום המכיל תרכובות אורגניות שונות כמו: טרפנים, אסטרים, אלקלואידים, גליקוזידים ועוד. תרכובות לא מעטות בריכוז גבוה הן רעילות לאדם ולחי.
פרחי החלבלובים מסודרים בתפרחת סוככית. אף שהיא נראית כמו פרח בודד זוהי קבוצת פרחים הנתונה בתוך כוסית. הכוסית נוצרה מהתאחות של 5-4 עלי המעטפת ובתוכה יושבים פרחים קטנים משני הזוויגים זכר ונקבה לחוד. שפת הכוסית מסתיימת 5-4 בלוטות וביניהן אונות. במיני החלבלוב הבלוטות והאונות בעלי צורה שונה, ותורמים למראה הכוסית צורה מושלמת של פרח אחד. במינים אחרים הבלוטות יכולות להיות בעלות צבע שונה: ירוקות, אדומות צהובות ומעוטרות בלבן. גם צורתם לא אחידה אליפסיות דמויות כדור ואף בעלות קרניים. גם לאונות צורה לא אחידה לעיתים הן מעוגלות או בעלות זיזים, פונות אל פנים הכוסית או החוצה. לעיתים קטנות וקשות לזיהוי. חלק זה כמו גם האונות משמשות בסיס להגדרת המין. יש קבוצת מיני חלבלוב אפריקאים שהם דו-ביתיים. עליהם נמנה החלבלוב הרותמי שהיה נפוץ בגינון. ככל הנראה כל הצמחים שהובאו ארצה מוצאם מקלון נקבי אחד ואין למצוא בגינות צמחי זכר ממין זה.
בתוך הכוסית מסתתרים כמה פרחים מהזוויג הזכרי ופרח אחד של הזוויג הנקבי. פרחי הזוויג הזכרי זקופים וקטנים בעלי אחד או יותר אבקנים. זירי האבקנים מאוחים או מפורדים. הם פורחים בטרם פרח הזוויג הנקבי הנמצא בסמוך, זה מונע האבקה עצמית. הפרח הנקבי נמצא במרכז וארכו כמ"מ. שחלת הפרח עילית ולה שלוש מגורות בולטות, בכל מגורה2-1 זרעים. עמוד העלי קצר והוא מסתיים בשלוש צלקות נפרדות קצרות. ראו סרטון המסביר את
מבנה תפרחת החלבלוב ושלבי התפתחותה
מאביקי החלבלוביים הם זבובים וחרקים אחרים. לאחר ההפריה מתפתחת השחלה, העוקץ שלה מתארך והיא נוטה מהכוסית החוצה. שריד הכוסית נותר בבסיס הפרי. הפרי לרוב הלקט שמחולק לשלוש מגורות שנפתח לאחר שהוא מתייבש. במינים אחרים הפרי הוא ענבה או בית גלעין. הזרעים דמויי ביצה או עגולים חלקים או מחוספסים. לרוב בראש הזרע מצויה תוספת שומנית הקרויה קרונקולה. תוספת זו משמשת מזון לנמלים האוספות את הזרעים למאכל ועי"כ מפיצות אותם למרחק.
ערכם הכלכלי של מינים אחדים במשפחה הוא רב ביותר. מהם צמחים המשמשים ליצור תרופות כמו: שמן קיק המופק מזרעי קיקיון מצוי. במינים אחדים של הסוג חלבלוב השרף משמש ליצור תרופות שונות וביניהם תרופה נגד הנגיף הרפס. חלבלוביים רבים משמשים צמחי נוי הגדלים בחממות ובגינות הנוי.
מיון המשפחה: מחקרים המבוססים על בדיקות מולקולריות, שנעשו בשנים אחרונות בצמחים הנכללים במשפחה, הראו שקיימים הבדלים בין הצמחים. הם מתבטאים במספר הכרומוסומים ובמבנה האנטומי של הזרעים. בהסתמך על נתונים אלה חולקה המשפחה לחמש בנות משפחה:
1. בת משפחת ה- Peroideae
2. בת משפחת ה- Cheilosoide
3. בת משפחת ה- Acalyphoideae : בבת משפחה זו נכללים לא מעט צמחים חשובים. לדוגמה: קיקיון מצוי (Ricinus communis) שהוא שיח נפוץ באזורי הארץ שמוצאו באפריקה. בארץ גודל בנגב המערבי ובסיני כגידול חקלאי. קליפת הזרעים מכילה רעל בשם ריצין, שהוא חלבון הגורם נזק בעיקר לכבד. מזרעי הפרי מפיקים שמן המוכר כשמן קיק ומשמש כתרופה משלשלת.
אקליפה Acalypha שיח לא-נשיר, בעל עלים פשוטים משוננים, אשר להם עלווה צבעונית בצבעי חום,אדום, ורוד, סגול. שיחים אלה משמשים כמקור לצבע בגינות הנוי.
4. בת משפחת החלבלובים Euphorbioideae נכללים בה כמה עשרות מינים של הסוג חלבלוב, וסוגים אחרים שלכולם יש שרף בגוף הצמח. הסוג חלבלוב רבים מהמינים שלו מצויים בארץ גם כצמחי בר וגם כצמחי תרבות. מוצאם לרוב מהאזור הטרופי, והם חשובים ביותר לאדם. לדוגמה: הצמח החלבלוב ההדור (Euphorbia pulcherrima) המוכר גם בשם Poinsettia. באירופה וצפון אמריקה הוא צמח קישוט חשוב בעיקר בעונת חג-המולד שבה הוא בולט בחפים (העלים המלווים את התפרחת) הגדולים שיש להם צבע אדום בוהק.
מיני חלבלוב רבים, שמוצאם ממדבריות אפריקה, משמשים כשיחי נוי סוקולנטים, בדומה לקקטוסים.
5. בת משפחת ה-: Crotonoideae גם לצמחים בבת משפחה זו יש שרף בגוף הצמח. נכללים בה כמה צמחים חשובים מאד לאדם. כמו מניהוט הפקעים (Manihot esculenta) הידוע בשמו העממי קָסָבָה (Cassava) שהוא מקור מזון רב ערך באזורים הטרופיים של דרום-אמריקה ואפריקה. מקורו בדרום אמריקה, הוא עשבוני, בעל עלים כפנים, שיש לו שורשים מעובים. חשיבותו בכך שהוא עמיד ליובש, וגדל גם בקרקעות עניות בחומרי הזנה. החלק הנאכל הוא השורש המעובה שאוגר חומרי מזון בעיקר עמילן. יחד עם העמילן נאגרים בשורש חומרים המייצרים את הרעל ציאניד, אשר מגינים עליו ככל הנראה מפני מזיקים. בתהליך עיבוד עמילן הקסבה יש להקפיד על סילוק חומרים אלה. מהעמילן הזה מכינים דייסות ומיני מאפה המוכרים גם בשם טָפְּיוֹקָה.
צמח חשוב נוסף הוא העץ קרוטון Croton lechleri)) , המכונה גם דם הדרקון. שמו בא לו בשל מוהל אדום המצוי בעץ ומופיע בעת הסרת הקליפה. המוהל מכיל חומרים שונים מהם מכינים תרופות. מוהל זה היה ידוע כבר בתקופה העתיקה כחומר משלשל וכחומר המרפא פציעות. מיני קרוטון רבים משמשים כשיחי נוי וצמחי קישוט לבית בשל עליהם המנומרים בצבעי ירוק, צהוב, כתום.
מהשרף של עץ הגומי הברזילאי (Hevea brasiliensis) מפיקים את הגומי הטבעי. כיום מגדלים עץ זה במטעים נרחבים גם בדרום-מזרח אסיה ובאפריקה. העץ גבוה בעל עלים מורכבים תלתניים. פציעת הקליפה גורמת להפרשת מוהל המתקשה ונעשה צמיג. הגומי היה ידוע לאינדיאנים מזה מאות שנים והם הכינו ממנו כדורי גומי למשחק. השימושים המודרניים בגומי התפתחו לאחר הבאתו לאירופה במאה ה-18, הראשון בהם היה ייצור מחקים, ומכאן שמו האנגלי של הגומי-Rubber. לעץ ערך כלכלי רב כי גם כיום כ-40% מהגומי המיוצר בעולם מקורו מגומי טבעי.
כתבה ערגה אלוני
