משפחת הנהרוניתיים בסדרת כף-הצפרדע (Alismatales, סדרה בחד-פסיגיים, שבה כלולים כיום, לאחר הרחבות פילוגנטיות-מולקולריות, גם בוציציים, לופיים, כף-צפרדע, רופיניים, גליתיים, מימוניים ועוד 7 משפחות ללא נציגים בישראל), כוללת 6 סוגים וקרוב ל-170 מינים. לאחרונה צורפה למשפחה זו גם משפחת החוטיתיים.
המשפחה קרויה על שם הסוג הגדול בה, נהרונית, הנזכר לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת איג, זהרי ופינברון, בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, משנת תרצ"א (1931). שם הסוג המדעי, Potamogeton (ומכאן שם המשפחה Potamogetonaceae), מיוונית: potamos - "נהר", geiton - "שכן", לאמור: "שכן-הנהר".
המשפחה התפתחה בתקופה שבין לפני כ-40 מיליון שנה ללפני 25 מיליון שנה. מיני המשפחה נפוצים ברחבי העולם, בעיקר באזורים הממוזגים, שבהם האקלים קריר.
הנהרוניתיים הינם צמחי-מים מתוקים, טבולים או צפים, קירחים. רוב המינים הם עשבים רב-שנתיים, רק מעטים הם חד-שנתיים, למינים אחדים קנה-שורש זוחל. הגבעולים ניכרים, גליליים, או פחוסים, בדרך-כלל מסועפים. העלים מסורגים, לעתים מצויים עלי בסיס, לעתים-רחוקות העלים נגדיים. לכל מיני הנהרוניתיים עלים טבולים, לעתים מרקיבים, רק לחלקם עלים צפים. עלי הצמח דומים זה לזה, או שעל פרט יחיד שני טיפוסי עלים: עלים טבולים, יושבים, או בעלי-פטוטרות, על-פי רוב חדירים לאור ועלים צפים, בעלי-פטוטרות, טרפיהם מורחבים ואטומים לאור, שכבת העלה העליונה שעוותית (קוטיקולה). לעלים, על-פי רוב, נדנים בבסיסם, שהם למעשה התרחבויות של עלי-לוואי והם נושרים יחד עם הטרף ואינם נותרים יציבים על הגבעול. ברוב המקרים בין הנדן לטרף העלה קיימת לשונית ניכרת. לעתים עלי-הלוואי חופשיים, קשקשיים.
בחלק ניכר ממיני הנהרוניתיים מתפתחים "ניצני-חורף" (turions) - גידולים עשירים בחומרי תשמורת (סוכרים ועמילן), הנוצרים ממודיפיקציה של גבעולי הצמח (נצרים), כתגובה לתנאי אקלים לא מיטביים עבור הצמח, כגון התקצרות היום וירידה חדה בטמפרטורות בעונת החורף. "ניצנים" אלה עמידים לכפור ומאפשרים לצמח לשקוע לקרקעית גוף המים, כאשר השכבה העליונה קופאת ומי הקרקעית חמימים יותר וכך לשרוד את התנאים הקיצוניים בתקופת החורף. בחלק מהמינים משמשים ה"ניצנים" הללו להישרדות בשלוליות עונתיות, בהן מתייבשים המים בקיץ. ניצנים אלה, כמו גם פיסות גבעול, הנקרעות מצמח האב, מאפשרים למינים אחדים של נהרוניתיים להתרבות באופן וגטטיבי.
התפרחת דמויית-שיבולת גלילית, או צבר שיבוליות, בחיקי עלים, או בקצות הגבעולים, נישאת על עוקץ ניכר, טבולה, או עולה מעל פני המים, חפויה על-ידי נדן העלה בצעירותה, אך חסרת חפה ארוך בבסיסה - זהו אחד הסימנים בהם נבדלים הנהרוניתיים ממינים דומים, השייכים למשפחות אחרות. המינים שלהם תפרחת העולה מן המים הינם מואבקי-רוח, בעוד שאלה שתפרחתם טבולה הם מואבקי-מים. הפרחים קטנים, נכונים, דו-מיניים (חד-מיניים בסוג Zannichellia), יושבים על ציר התפרחת, לעתים ערוכים בדורים לא סדורים. העטיף פשוט ולא ניתן להבחין בו עלי-גביע ועלי-כותרת. הוא ירוק, 4-אונתי, לעתים חסר. בפרח 4 אבקנים (למעט במינים החד-מיניים, בהם בפרחים הזכריים אבקן יחיד), זיריהם קצרים, או חסרים, מאוחים לאונות העטיף, המאבקים בני 2 לשכות, משחררות אבקה דרך סדק אורך, הפונה כלפי חוץ הפרח. השחלה עילית, עשויה 4 עלי-שחלה נפרדים, או מאוחים בבסיסם, היוצרים מגורה יחידה, שבה ביצית אחת. הצלקת יושבת על השחלה, עמוד-העלי אינו ניכר. הפרי דמוי-בית-גלעין, במינים אחדים ניכרת בו שכבת-הפרי הפנימית (אנדוקרפ), אך הוא חסר שכבת-פרי תיכונה בשרנית (מזוקרפ), נפתח בגבו במכסה, או בלתי נפתח, מכיל זרע יחיד, חסר אנדוספרם. העובר כפוף, או סלילני. הפרי והזרעים מופצי מים.
מיני נהרוניתיים אחדים הינם צמחים פולשים, המתרבים במהירות בגופי מים ומונעים חדירת אור הנחוץ למינים אקווטיים אחרים ובכך מפרים את האיזון האקולוגי. למשל, נהרונית מסולסלת, שבישראל נדירה ונחשבת כצמח אדום ובסכנת הכחדה, הינה צמח פולש באמריקה ובניו-זילנד.
בישראל מיוצגים הנהרוניתיים ע"י 2 סוגים. בסוג נהרונית 8 מינים מקומיים, רובם נדירים. נהרונית שקופה, אף היא מין אדום, בסכנת הכחדה. מין נוסף, ברכנית צפופה, השייך לסוג ברכנית, שבעבר נכלל בסוג נהרונית והופרד ממנו, הינו נדיר ביותר ונאסף בישראל באופן אפיזודי. חוטית הביצות (בעבר שוייכה למשפחה נפרדת - חוטיתיים), הניכרת במקור המזדקף מפרודות פריה, מצויה למדי במקוי מים בגלילות הארץ השונות.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
|
נהרונית צפה |