בצעוני מצוי הוא צמח ביצה רב-שנתי, גובהו 60-10 ס"מ, בעל קנה-שורש זוחל, יוצר שטיחים "קיפודניים" צפופים. הגבעולים גליליים, זקופים, אשונים, מכחילים, ליבתם ספוגית. העלים מנוונים לכדי נדנים צינוריים, קרומיים, חומים-אדומים, מבריקים, קטומים.
התפרחת שיבולית גלילית, רבת-פרחים, יחידה, בראש הגבעולים, מתארה ביצני-איזמלני, חסרת חפי-מעטפת בבסיסה, אורכה 3.5-1 ס"מ. הגלומות רעופות, צפופות וערוכות בצורה לוליינית, ביצניות-מוארכות, קהות, חומות-חיוורות, לאורכן במרכזן עובר קרין ירקרק, שוליהן קרומיים. הפרחים דו-מיניים. השחלה עילית, מלווה ב-4-3 זיפים תת-שחלתיים מחוספסים, ממנה עולה עמוד-עלי אחד, נושא 3-2 צלקות נימיות. אבקנים 3-2, המאבקים צהובים או בצבע הקש, בולטים מן הגלומות ומשווים לשיבולית מראה "פרוע" בעת ההאבקה. הפרי אגוזית חד-זרעית, כדורית, חלקה, חומה-בהירה, בראשה שרידי בסיסו המורחב של עמוד-העלי.
בצעוני מצוי פורח באביב ובקיץ. הוא מצוי בביצות, בריכות חורף וקרקעות לחות ברוב גלילות מרכז הארץ וצפונה. תפוצתו העולמית קוסמופוליטית.
המין בצעוני מצוי תואר בשנת 1817 במהדורה ה-16 של ספרו של הטקסונום לינאוס (Carl Linaeus, 1707-1778) על מערכת הצומח (Systema Vegetabilium), שערכו הרופא, האנטומולוג והבוטנאי השויצרי רמר (Johann Jacob Roemer, 1763-1819) והבוטנאי האוסטרי שולטס (Josef August Schultes, 1773-1831). למעשה, הצמח תואר לראשונה בשנת 1753 על-ידי לינאוס, ששייכו אז לסוג אגמון. שמו המדעי של הסוג, Eleocharis, מיוונית: heleios - "שוכן-ביצה", charis - "חן", "חינני". שמו המדעי של המין, palustris, מלטינית: "של ביצות", "ביצתי".
שמו העברי של הסוג, בצעוני, נזכר לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של ועד הלשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930). שם נאה זה נגזר מן הביטוי התלמודי "בצעי-המים", המתאר מי ביצה עומדים.
בסוג בצעוני כ-290 מינים. בנוסף לבצעוני מצוי נאסף בישראל, בחרמון, גם בצעוני גדול-פרחים - צמח נדיר מאוד.
כתב: דרור מלמד
