געדת הביצות היא צמח עשבוני רב-שנתי נדיר, שרוי בסכנה חמורה של הכחדה, בעיקר בגלל פגיעה בבתי-גידולו. גובהו 40–90 ס"מ. כולו מכסיף ומכוסה שער-משי לבן. העלה רך, יושב, משולש עד ביצי, שפתו חרוקה לאונות מעוגלות אחידות, שטחיות.
געדת הביצות פורחת בקיץ, מיוני עד אוקטובר, כדרכם של צמחים רבים בבית-הגידול הלח, צמחים שאינם סובלים מחוסר-מים בקיץ. הפרחים צבורים לקבוצות הערוכות בצפיפות לאורך הגבעולים, אך אין הרגשה של תפרחת צפופה, כי לכל דור-פרחים יש זוג חפים ירוקים, גדולים יותר מהפרחים, המפריעים את הרציפות של התפרחת. הפרח חד-שפתני ורוד עד ארגמני עם קישוט עדין בורוד. אורכו 10–15 מ"מ, והוא נישא על עוקץ קצרצר. 4 האבקנים בולטים מעט מהכותרת. הגביע פעמוני, צמיר, בסיסו נפוח, אורכו 3 מ"מ. שיניו אזמליות, חדות, שוות זו לזו, אורכן כחצי מאורך צינור הגביע.
געדת הביצות גדלה בגדות ביצות ונחלים עם מים מתוקים בחבל הימתיכוני. היא שרויה בסכנת-הכחדה, בגלל הרס נופים אלה. היא נותרה כיום במקומות בודדים במישור החוף ובעמק החולה – 14 אתרים בראשית המאה ה-21, לעומת 51 אתרים באמצע המאה ה-20. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון וגם הרחק צפונה ומזרחה.

הסוג געדה מאופיין בפרח שכותרתו חד-שפתנית. ליתר דיוק השפה העליונה של הכותרת מנוונת, קצרה מאוד, כמעט חסרה. השפה התחתונה של הכותרת מפורצת ל-5 אונות. לגביע 10 עורקים, 5 שיניים. השם העברי לקוח מהשם בערבית, שמשמעו מסולסל, על שם שפת העלה של געדה מצויה. השם המדעי נקרא על-שם טויקר מלך טרויה, שהכיר בסגולות הגעדה כצמח מרפא. בסוג 300 מינים, 11 מינים בארץ: רובם ימתיכוניים, בהם 2 חד-שנתיים, 5 עשבוניים רב-שנתיים, 4 בני-שיח. מואבקים על-ידי דבורים.

כתב מייק לבנה