ביקיה שעירה היא קטנית עשבונית מסועפת וגדולה. הצמח חד-שנתי חורפי. העלים מנוצים ל-4 זוגות עלעלים או יותר, היושבים על גבי ציר העלה ללא עוקצים. ציר העלה מסתיים בקנוקנת. השעירות, בניגוד למשתמע משם המין, אינה קבועה, בפרטים רבים היא דלילה או חסרה.
ביקיה שעירה פורחת בסוף האביב, במאי–יוני, בפריחה צפופה ומרהיבה בגוני ארגמן רעננים, מתגוונים לעיתים בכתמים בהירים. התפרחת ארוכה, חד-צדדית, בכל תפרחת פרחים רבים (5–30). הכותרת צרה וארוכה (12–20 מ"מ). הגביע ארגמני, קצר פי 5–10 מהכותרת.
ביקיה שעירה גדלה בשדות בור ובגדרות, בצומח עשבוני וגם בחורש. היא משמשת כצמח מספוא. גדלה גם בר בארץ, אך יש המשערים שמקורה אינו כאן, והיא הגיעה הנה כצמח פליט-תרבות.

על הסוג ביקיה
פרח פרפרני טיפוסי, ועלה מנוצה ובקצהו קנוקנת – הרי זו לרוב ביקיה (או לפעמים גם אפון או טופח או עדשה). ליתר בטחון נבדוק תכונות נוספות, המבדילות ביקיה מסוגים דומים: לעלה הביקיה יש בבסיסו זוג עלי-לוואי, קטנים מן העלעלים. במינים רבים יש צופנים על עלי-הלואי או על עלי הגביע. משערים שהצוף המופרש מהם, המושך נמלים, מסייע בכך שהנמלים מגינות על הצמח בפני זחלי פרפרים העלולים לאוכלו. הפרי סרגלי, אורכו לפחות כפול מרוחבו. עמוד העלי כפוף וראשו שעיר. זה סוג נפוץ, עם 150 מינים בעולם, 24 מינים בארץ. שמו נזכר כבר בתלמוד הירושלמי ובתוספתא, והוא דומה לשם המדעי. הניקוד של האות הראשונה נקבע בחיריק, בעקבות השם המדעי, אך בקהל החקלאים מקובל לבטאו בפתח. מינים אחדים תורבתו, בראשם הפול, שהוא מין בסוג ביקיה, וכן הכרשינה, ומינים אחדים משמשים כמספוא מזין לבהמות. הפריחה חלה באביב. בסיס הגביע מעוגל או מגובנן, ונאגר בו צוף. בפרח 10 אבקנים, זיריהם של 9 מהם מאוחים לצינור ששפתו העליונה מלוכסנת. ההאבקה היא מטיפוס "משחת השיניים": כל נגיעה של חרק בפרח גורמת לגושיש אבקה לצאת מבעד לסדק בראש הסירה (עלי הכותרת הפנימיים) ולדבוק בבטן החרק, ובביקור הבא יצא שוב גושיש נוסף. האבקנים מבשילים לפני העלי, מה שמגדיל את הסיכוי להאבקה הדדית, אך יש גם עונת חפיפה, ואז שכיחה האבקה עצמית. עמוד העלי שעיר. הפרי תרמיל מוארך ופחוס. קשוותיו מסתלסלות בהתייבשן ונפתחות ב"פיצוץ", הזורה את הזרעים למרחק קטן. מספר הכרומוזומים 10, 12 או 14 או מכפלה של אלה. במינים רבים מופיעים בצמח שני מיני פירות: פרי רגיל הנישא בראשי ענפים, ופרי אחר המבשיל מתחת לפני הקרקע. בכל חלקי הצמח, ובעיקר בזרעים, יש לעתים רעלים הפוגעים בחרקים, אך אינם גורמים נזק ליונקים, לאדם ולבהמתו. תפוצתו העולמית של הסוג מרוכזת בעיקר סביב הים התיכון, במזרח התיכון ובדרום אירופה.

כתב מייק לבנה