בתפרחת 8-5 שיבוליות, נושאות פרחים רבים, יושבות לסירוגין לאורך הגבעול או נישאות על עוקצים קצרים. החפה היוצא מתחת לשיבולית התחתונה נראה כעלה, שאורכו לפחות כאורך התפרחת כולה. הצמח הינו חד-ביתי ונושא שיבוליות חד-מיניות, כאשר בראש הקנה יושבות 3-2 שיבוליות מקובצות, מחודדות, המכילות פרחים תלת-אבקניים ומתחתן, מרוחקות מהן ומרוחקות זו מזו, נישאות על עוקצים קצרים, 5-3 שיבוליות עבות, גליליות, המכילות פרחים עליניים. לעתים קרובות מסודרים פרחים אבקניים-זכריים בקצה השיבוליות העליניות-נקביות העליונות. הגלומות בפרחים האבקניים סגולות-חומות ולאורכן – באמצען - פס בהיר, איזמלניות-מוארכות, קהות עד מעט מתחדדות. הגלומות בפרחים העליניים צרות בהרבה מהשקיק, חומות-ערמוניות ובעלות קרין ירוק המתמשך לכדי חוד ארוך דמוי-מלען, מכאן שם המין (גם השם המדעי, acutiformis, מלטינית: acuti - "חד", formis - "בעל צורה", לאמור: "בעל צורה חדה"). בפרחים העליניים 3 צלקות מוארכות ושחלה הנתונה בתוך שקיק ביצני-מוארך, שטוח, ששפתו חלקה והמסתיים במקור קצר בן 2 שיניים עדינות, התופח עם הבשלתו ובו זרע יחיד.
כריך חד פורח באביב. בית גידולו ביצות ותעלות, לרוב במקומות מוצלים. הוא נדיר בישראל, ונמצא בסכנת הכחדה (מין "אדום") עקב הרס בתי הגידול שלו, אך אינו בסכנת הכחדה עולמית. תפוצתו העולמית משתרעת באגן הים התיכון, אירופה ואסיה וחדר גם לצפון אמריקה.
שם הסוג המדעי,Carex, פירושו בלטינית "חותך", על שם העלים בעלי השוליים החדים של מינים שונים בסוג, אך המילה Carex הושאלה כבר בימי קדם לציון שמם של מיני הכריך. השם העברי הוא וריאציה פונטית על השם הלטיני.
כריך חד תואר לראשונה בשנת 1789 ע"י הבוטנאי הגרמני, תלמידו של הטקסונום לינאוס ומנהל הגן הבוטני בהאנובר, ארהארט (Jakob Friedrich Ehrhart, 1742-1795).
צמחי הכריך (sedges) הם מהמגוונים שבמיני הצמחים בעולם והינם בעלי חשיבות אקולוגית רבה, משום שהם מהווים מזון עיקרי לאוכלי עשב רבים.
בסוג כריך יותר מ-2,000 מינים. בישראל נאספו 12 מינים, כמחציתם נדירים, רובם גדלים בבתי-גידול לחים.
כתב דרור מלמד
