גפית הביצה (לשעבר שרכית הביצה) היא שרך רב-שנתי שגובהו 40–100 ס"מ. בסיסו שקוע במים רדודים. מתחת לפני הקרקע היא מפתחת קנה-שורש אופקי עדין, ועליו קשקשים שעירים. העלה מנוצה לעלעלים נגדיים, כל עלעל שסוע לאונות ביציות רבות. העורק הראשי של כל עלעל בולט בצידו התחתון. לעלה פטוטרת ארוכה, חלקה, מבריקה. העלעל יושב או נישאים על פטוטרת קצרצרה. אורך העלה כגובה הצמח.
גפית הביצה מצמיחה נבגים בקיץ. הנבגים ערוכים במנבגים המרוכזים בצברים. צברי-המנבגים עגולים, ערוכים בשתי שורות סמוך לשפת האונה, מכוסים בקשקש קרומי.
גפית הביצה היא צמח נדיר ביותר בארץ. היא גדלה אך ורק בגדות נחל דן, ואף שם היא נדירה ביותר. אתרים נוספים נרשמו בעמק החולה באמצע המאה ה-20, וכיום אינם עוד. תפוצתה העולמית רחבה בכל היבשות פרט לאוסטרליה, הן באזורים טרופיים והן באזורים צפוניים.
בסוג גפית 280 מינים, מהם גם עצים.

כתב מייק לבנה