אשבל ארך-שיבולת הוא צמח
עשבוני,
רב-שנתי, מסועף, גובהו 160-60 ס"מ, צמיר, מאפיר, מדיף ריח חריף בלתי נעים, ניכר בתפרחת דמויית-שיבולת ארוכה וצפופת פרחים (מכאן שם המין. גם השם המדעי, longispicata, מלטינית: "שיבולת ארוכה"). ה
גבעולים מרובעים, ארוכים, ענֵפים, מפותלים, עטויי פלומת שערות צפופה ורכה. העלים
נגדיים, קטיפתיים משני צדדיהם. העלים התחתונים בעלי
פטוטרת, מוארכים, בסיסם
לבוב, שוליהם משוננים-חרוקים בעדינות. העלים העליונים, המלווים את התפרחת מעויינים-ביצניים, מחודדים,
תמימים, או ששוליהם מעט חרוקים,
יושבים חסרי-פטוטרות, הולכים וקטנים לקראת ראש התפרחת. הפרחים ערוכים ב
דורים צפופים, צמירים, רוחבם עד 1.5 ס"מ. צפיפות
דורי התפרחת אינה אחידה באוכלוסיות שונות ולעתים ניתן למצוא פרטים שדוריהם מרוחקים. כל
דור מכיל על-פי רוב כ-8-5 פרחים. החפיות בבסיס ה
דורים שעירות, מרצעניות-צרות, קצרות מהגביע. הפרחים נישאים על
עוקצים קצרצרים, נראים יושבים על ציר התפרחת. ה
גביע צמיר, מלבין, בן 5 שיניים שוות, אורכן כאורך צינור
הגביע, זקופות, משולשות בבסיסן, מצטררות לחוד
אשון ודוקרני.
הגביע יציב ואינו נושר לאחר הבשלת הפרי. ה
כותרת דו-שפתנית, קטנה למדי, לבנה-וורדרדה, צינור
הכותרת קצר מהגביע ורק שפות
אוגן הכותרת נראות, גם הן שעירות מעט. השפה העליונה זקופה וקמורה במקצת, מפורצת באופן ייחודי למין. בפרחים
שחלה עילית, מחולקת ל-4
אונות, ממנה עולה
עמוד-עלי יחיד, בראשו 2
אונות נימיות ו-4
אבקנים, שניים מהם קצרים יותר מן הזוג השני, קבועים על צינור
הכותרת, בולטים מן הכותרת. הפרי עשוי 4
פרודות והוא מבשיל בתוך הגביע המתייבש ואינו בולט ממנו. הזרעים זעירים, אורכם כ-2 מ"מ, ביצניים, מחוספסים, חומים-מנוקדים בכתמים כהים. הפריחה בחודשי האביב, הקיץ והסתיו.
אשבל ארך-שיבולת גדל בגדות נחלים ומעיינות בצפון הארץ, בהם זורמים מים זכים. הוא נדיר בישראל ונמצא בסכנת הכחדה (צמח אדום), עקב הרס בתי הגידול שלו. תפוצתו העולמית מוגבלת, ככל הנראה, למזרח התיכון וטורקיה.
אשבל ארך-שיבולת קרוב מאוד ל
אשבל הביצה - קיימות צורות מעבר בין המינים ויתכן, לפיכך, כי אינו מין עצמאי.
אשבל ארך-שיבולת תואר בשנת 1879 על-ידי צמד הבוטנאים, חוקרי הצומח של המזרח התיכון, השויצרי בואסייה (Pierre Edmond Boissier, 1810-1885), והאוסטרי קוטשי (Karl Kotschy, 1813-1866).
שמו המדעי של הסוג, Stachys, מיוונית: "קלח תירס", על שום התפרחת בחלק ממיני הסוג, המזכירה פרחים יושבים על
שזרה מעובה, בדומה לתפרחת הנקבית של התירס, בעברית - אשבול. השם העברי "אשבול", הטייה של "שיבולת", נזכר ב"רשימת המונחים במורפולוגיה של צמחים עברית-לטינית-גרמנית-צרפתית-אנגלית-רוסית", שפורסמה על-ידי ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930). השם אֶשְׁבָּל אֶרֶךְ שִׁבֹּלֶת נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג אשבל כ-380 מינים. בישראל נאספו 16 מינים, יותר ממחציתם נדירים או "אדומים", בסכנת הכחדה.
כתב: דרור מלמד
