צמח הנחשב מועיל מאוד נגד דיכאון.
צמח-תבלין רב-שנתי המדיף ריח לימון עדין. גדל בר בחורש מוצל ובגדות נחלים. נוסף על הטעם הטוב שהוא מוסיף לתה, הוא גם צמח חשוב ברפואה העממית: כמו צמחי רפואה רבים אחרים הוא נחשב מועיל נגד מחלות בדרכי הנשימה, בדרכי העיכול וכיו"ב. אולם למליסה מייחסים עוד סגולה חשובה: אין כמוה נגד דיכאון! היא נחשבת אמצעי ראשון במעלה נגד מלנכוליה. בָּדוּק! אני מעיד על עצמי שאני מרבה לתבל את התה שלי במליסה, ואכן, עובדה היא כי המלנכוליה ממני והלאה. ממליצים עליו גם נגד פחד גבהים וקלות-דעת (לא עזר לי). מפליגים בשבחו גם נגד שטף-דם, פצעים בעור, התכווצויות של הרחם, הפרעות בווסת, נדודי-שינה, חלומות רעים, כאב-ראש, סחרחורת, שיעול, מחלות-לב וצירי-לידה, עקיצת עקרב ונשיכת כלב שוטה – בית-מרקחת שלם בצמח אחד... אמוץ דפני מצטט ספר אנגלי מן המאה ה-17 הטוען כי סירופ מליסה "חייב להימצא בביתו של כל ג'נטלמן", וכי הוא עוזר גם נגד הזדקנות מוקדמת וחוסר פוריות. השתמשו בו לתיבול סלט, דגים, צלי ומרקים. עלים יבשים שימשו לבישום ארונות-בגדים ובתי-שימוש. הצמח משמש גם כיום בתעשיית המשקאות והקוסמטיקה.
זהו צמח רב-שנתי זקוף ומסתעף, גובהו 70 ס"מ ויותר. הגבעול מצולע–מרובע. העלים והענפים נגדיים. העלים ביציים, נישאים על פטוטרת, בסיסם רחב ולעתים לבוב, שפתם משוננת בשיניים עגולות. בשרם מקומט ושקוע לאורך העורקים, גם העורקים מסדר שני ושלישי. העלים רכים, ריחם עדין. בתרבות פותחו זנים שריחם חזק יותר, והם מטופחים בגינות של תבלינים וצמחי-תה.
פורח בקיץ, מאפריל עד ספטמבר. הפרח לבן עד ורדרד–סגול, שפתני אופייני. הפרחים ערוכים בחצאי דורים חליפות משני עברי הגבעול, וזה סימן נוח לזיהוי גם לאחר שהפרחים נבלו, כי הגביעים היבשים נותרים על הצמח תקופה ממושכת. כשאינו בפריחה זה צמח צנוע למראה ובלתי בולט, למרות גובהו.
גדל בארץ בחבל הימתיכוני מהרי יהודה וצפונה.
תפוצתו העולמית משתרעת בעיקר בדרום אירופה.
השם מליסה משמעו דבש, ואכן הוא חביב על דבורים ונחשב צמח-דבש חשוב, במיוחד שעונת פריחתו בקיץ.

כתב מייק לבנה