עץ גבוה של גדות נחלים. גובהו 10 מ' ויותר, עובי גזעו מגיע ל-2 מ', ומוכָּרים פרטים עבים עוד יותר ("העץ של פו הדוב" בעין דן). הגזע ירוק בצעירותו, ואילו הגזע של עץ זקן הוא אפור, מבוקע וסדוק ומסוקס ו"בעל אישיוּת". עתים תוכו של הגזע רקוב וחלול.
קל לזהות מילה לפי העלה: העלים נגדיים, והם מורכבים מ-3–4 זוגות עלעלים דמויי אזמל ועלעל אחד לא-זוגי בקצה. אמנם יש ואריאביליות רבה בעלים, אך לרוב הולכים העלעלים וגדלים מבסיס העלה כלפי קצהו, והעלעל הקיצוני גדול בהרבה מכולם. כל עלעל משונן שינון א-סימטרי כמשור, אך שינון זה מוגבל לשני השלישים העליונים של שפת העלה, בעוד השליש התחתון, סמוך לעוקץ העלה, בלתי משונן. המילה משירה את כל עליה בחורף. בשלכת אפשר לזהותה לפי עלי השלכת שלה המוטלים לרגליה, לפי שרידי פירות שנותרו עליה, וכן לפי גזעה. היא פורחת בעודה בשלכת, בדצמבר–ינואר. הפרחים ירוקים, חסרי כותרת וגביע, אינם בולטים, מואבקי-רוח. הפרי חד-כנפית: יש בו זרע אחד בלבד, העטוף בכנף קרומית פחוסה רחבה, המקנה לו כושר תעופה כלשהו, להפצה בטווח מוגבל.
גדלה בארץ בעיקר בצפונה, במקומות ספורים בלבד במקורות הירדן ובגולן. התפוצה העולמית משתרעת בארצות המזרח התיכון, מהים התיכון ועד פרס. מינים אחדים מקובלים בנוי.
העצה קשה, משמשת לבניין, רהיטים, ידיות לכלי עבודה, סמוכות ועמודי-גדר. בסוג 70 מינים, הגדלים בעיקר באזורים ממוזגים צפוניים.
כתב מייק לבנה
