פיקוס השדרות הוא עץ ירוק עד שמקום גידולו הטבעי הוא בהודו, סרילנקה, מלזיה ואוסטרליה. פיקוס שדרות יכול להגיע לגובה העולה על 30 מטר. הוא בעל נוף גבוה ורחב. עוד במאה ה-19 וגם במאה ה-20 נחשב פיקוס השדרות לעץ נוי מבוקש הוא ניטע בשדרות וגנים באזורים הטרופיים והסוב-טרופיים בכל רחבי העולם.

לפיקוס השדרות שורשי אוויר רבים המשתלשלים ב"צמות" צפופות מהענפים. ניתן לראות ששורשי האוויר התלויים נוטים לפנות לכוון הצל מתחת למרכז הצמרת. שורשי אוויר שמגיעים לקרקע משתרשים בה וחלקם שמעל לפני הקרקע מתכסה קליפה בהירה והם מהווים "שורשי קביים" שנראים כמו גזעי משנה של העץ.

העלים ירוקים מבריקים וגילדניים סגלגלים ומחודדים בשני קצותיהם, נישאים על פטוטרת שארכה כ-5 מ"מ. אורך הטרף 3 - 5 ס"מ וסימן הגדרה ברור הוא שהוא אינו גלוני, כמו טרף עלי פיקוס בנימינה הדומה לו בגודל ובצבע. העלים מסורגים על הענף.

בחיקי העלים של עצי הפיקוס מתפתחות תפרחות הקרויות פגות. בתוך הפגה מוסתרים הפרחים. לעטיף הפרח הנקבי חמש אונות. השחלה תחתית בת מגורה אחת המתפתחת לאגוזית. לפרח הזכרי 6-2 עלי עטיף, מספר האבקנים 6-1.

לאחר שהפגה גדלה מעט הקשקשים שבפי הפגה מתרווחים במקצת, פרחי הנקבה שבתוכה מגיעים לבגרות ומוכנים להאבקה. בתוף הפגה פרחים נקביים משני טיפוסים, בעלי עמוד עלי קצר, ובעלי עמוד עלי ארוך. מאביק פגת הפיקוס השדרות היא צרעה זעירה בשם Odontoffrogatia galili שגודלה מ"מ ספורים. נקבות הצרעות חודרות אל תוך הפגה דרך פיה ושם הן מאביקות את הפרחים הנקביים’ בעלי עמוד העלי הארוך’ באבקה שהביאו איתן. לתוך השחלות של הפרחים בעלי עמוד העלי הקצר הן מטילות את הביצים. יש התאמה בין אורך צינור ההטלה של הצרעה לאורך עמוד העלי כך שחלק מהפרחים בפגה יפתחו זרעים ובאחרים תתפתחנה צרעות.

בשלב הבא מבשילים הפרחים הזכריים שבפגה ובאותו זמן יוצאות הצרעות שגדלו בתוך שחלות הפרחים לחלל הפגה. הזכרים, המגיחים ראשונים, מפרים את הנקבות בעודן בתוך שחלות הולדתן. הנקבות המופרות יוצאות גם הן לחלל הפגה, טוענות אבקה מהפרחים הזכריים ולאחר מכן עוזבות את הפגה. אלה יחסי סימביוזה מיוחדים בין הפיקוס לצרעה שבמסגרתם הצרעות אוספות אבקה לא בכדי לאכול אותה, אלא בכדי להאביק את הפרחים. מערכת יחסים זאת נחקרה רבות בידי פרופ' יעקב גליל, מאוניברסיטת תל-אביב ותלמידיו. הצרעה המאביקה את פיקוס השדרות נקראה על שמו של פרופ' גליל, ע"י פרופ' וויבה מגרמניה, כאות כבוד על מחקריו בתחום ההאבקה של הפיקוסים.

בהמשך הפגה גדלה משנה את צבעה מירוק לוורוד, ולאדום ולבסוף לשחור. הפגה כולה מתפתחת לפרי עסיסי מדומה ובה אגוזיות. בכל אגוזית זרע אחד.

פיקוס שדרות ראשון הובא לארץ בתחילת המאה ה-20 ונשתל במקומות רבים בשדרות ובגינות נוי ציבוריות. במשך כ-40 שנה הפגות היו נושרות בשלב הראשון של גידולן, עוד בהיותן בגודל 2 מ"מ, כשהן יבשות וקשות. העץ לא הבשיל פגות עסיסיות ולא עש הזרעים.  רק בשנות ה-70 החלו להופיע לרלגי העצים כמויות גודלות של פגות עסיסיות ורכות שלכלכו את סביבתן בצבעי סגול שחור ויצרו על המדרכות שכבת פירות נרקבים. העץ הפך למטרד קשה אך לגננים היה קשה לוותר עליו. נערכו מספר מחקרים מטרתם היית הלמנוע את הבשלת הפגות אך ניתן לסכם אותם בכך ש"הם לא נשאו פרי" באותה עת החלו להופיע גם נבטים של פיקוס השדרות במקומות שונים, דבר המעיד על-כך שהצרעות נמצאות כאן והן פעילות. מאז פיקוס השדרות נחשב לעץ פולש בשל היכולת הטובה והמהירה של זרעיו לנבוט בקלות לא רק בקרקע. את הזרעים מפיצים עטלפים וציפורים הניזונים מהפגות. מפיצי הזרעים מלשלשים את הזרעים ומפזרים אותם על הענפים ובסמיכות לעצים בוגרים. ניתן למצוא לא מעט נבטים על גזעי דקלים. ובסדקי קירות.

פיקוס שדרות הוא עץ חסון ולא מפונק. הוא גדל על סוגי קרקע שונים, אך הוא רגיש למליחות גבוהה ולגיר. גדל טוב בתנאי חום אך רגיש ונפגע בקרה. ניתן להרבות את הפיקוס השדרות בדרך וגטטיבית ע"י ייחורי ראש.

כתבו: ד"ר ערגה אלוני ועמרם אשל