שיטה אריולובה היא עץ גדול המגיע לגובה של 18 מ' ומהווה מרכיב דומיננטי בבתי גידולו. הגזע מתפצל בגובה 2 מ'. הצמרת צפופה ומעוגלת ומתפשטת לקוטר של 18 מ'. הענפים משתפלים בקצותיהם. עץ זה מכונה: "מלך עצי אזור המדבר בדרום אפריקה".
לשיטה אריולובה גידול איטי. השורשים מגיעים לאורך של 60 מ'! ומאפשרים לעץ להתקיים באזורים יבשים. העצה החיצונית צהובה והליבה אדומה חומה כהה צפופה וחזקה. העצה מתפרקת לרצועות בעצים זקנים. הגזע מכוסה קוצים באורך 2-5 ס"מ.
הענפים הצעירים אינם שעירים צבעם סגול או אדום ויוצרים צורת זיגזג. הקוצים, באורך 1-5 ס"מ קשים וחזקים,  הם זוג עלי לוואי, בבסיס כל עלה ויוצרים ביניהם זווית ישרה. היות והעלים מסורגים, פונה כל זוג קוצים בכיוון הפוך לזוג הקוצים הקודם. המקום שבו יוצאים הקוצים עשוי להתפתח, לאחר נשירתם של הקוצים, לחור בגזע בקוטר המגיע ל-2.5 ס"מ שבתוכו משתכן קן נמלים וחסרי חוליות אחרים.
העלים מנוצים פעמיים ומורכבים מ- 2-5 זוגות סעיפים כשעל כל אחד מהם 8-15 זוגות עלעלים בצבע ירוק כחלחל בגודל 4-101-4X מ"מ. העלים נשארים ירוקים בעונה היבשה (חורף).
התפרחת צהובה וכדורית ונישאת על עוקץ. התפרחות מופיעות באביב (בחצי הכדור הדרומי, ספטמבר – נובמבר) כבודדות או בקבוצות. התרמילים ספוגיים ושטוחים דמויי חצי סהר רחב, כליה או אוזן. עוביים 1.3-2.5 ס"מ וגודלם 6-13X1.8-6.5 ס"מ. על עץ בגיל 20 ומעלה נמצא מדי שנה כ-1,200 תרמילים.
הזרעים בעלי קליפה עבה וקשה. כשהם עוברים במעיים של בע"ח אוכלי התרמילים, הקליפה מתעכלת ואז הם נובטים ללא קושי. בעלים ובתרמילים נוצרת בתקופה מסוימת בשנה חומצה פרוסית שעלולה להרעיל את הבקר.
וקליה אריולובה ניטעת לעצירת דיונות חול נודדות. העצים גם ניטעים ליצירת גדרות קוצניים. העצה הקשה, הכהה והחסינה לחרקים משמשת מרכיב חשוב בבנייה ובגדרות של התושבים. העצה בוערת היטב ומנוצלת לחימום ולבישול ובשל כך נכרתים עצים רבים ממין זה.
הפרחים מרובי צוף ומשמשים כמקור לדבש דבורים.
התרמילים טובים למאכל בע"ח וניזונים מהם פילים, ג'ירפות, קרנפים, קודו, ראמים ואילנדים. התושבים המקומיים מזינים בתרמילים את עדרי הבקר שלהם. הזרעים הקלויים של העץ משמשים כתוספים לקפה. מן השורשים מפיקים תרופה לשיעול. אנשי היערות בבוצוואנה מנצלים את הרעל שנמצא בקליפה של השורשים למשיחת חיצים.  
שיטה אריולובה היא עץ אופייני לנמיביה ולמדבר קלהארי. תפוצתו באזורים יבשים של חולות עמוקים ובגדות נהרות במערבה של דרום יבשת אפריקה ממערב זימבבואה, זמביה ואנגולה בצפון, ודרומה משם עד למחוז הכף של דרום אפריקה. עץ זה מתקיים וגדל בכמות משקעים שנתית מ-200 עד 1,200 מ"מ. הוא מהווה מרכיב דומיננטי בבית הגידול שלו וחיוני כעץ מפתח לקיום המערכות האקולוגית והאוכלוסיות הטבעיות במרחב בו הוא נמצא. עץ זה עמיד לקרה וליובש. האמונה העממית של האפריקאים אומרת שהוא נפגע מברקים יותר מאשר עצים אחרים במקום גידולו. בדרום אפריקה וקליה אריולובה היא עץ מוגן לפי חוק. מעריכים שהעץ יכול להגיע לגיל 250-300 שנה.
עד 2005 שויך מין זה לסוג שיטה Acacia. השם החדש של הסוג Vachellia נושא את שם הכומר והבוטנאי G. H. Vachell שפעל לאיסוף מיני צמחים בסין.  שם המין "אריולובה" מתאר בלטינית את צורת התרמילים ומשמעו צורת חצי סהר.
השם האנגלי Giraffe thorn מקורו בג'ירפות הנוהגים לאכול את העלווה הסוקולנטית, המלווה בקוצים ארוכים, והנמצאת בגובה רב שאליו לא מגיעים בעלי חיים נמוכים יותר. הכינוי Camel Thorne  מקורו בתרגום שגוי של השם בשפת אפריקנס: “Kameeldoring” שמשמעו שיטת הג'ירפה כפי השם האנגלי הנכון.
וקליה אריולובה לא ניטעה בישראל ביערות קק"ל ולא משמשת ככל הידוע כצמח נוי. באילנות אמורים להימצא העצים היחידים ממין זה. העץ הומלץ ע"י משרד החקלאות לנטיעות ניסיון בקרקעות חוליות וחולות בשפלה הדרומית ובנגב המערבי.
כתב צבי אבני