שיטת פוליאקנתה  היא עץ גבוה וזקוף, עד 15 מ' (פרטים גדולים במיוחד מגיעים ל-25 מ'), בעל גזע יחיד וזקוף בצבע אפור לבנבן וצמרת שטוחה. יש לו פריחה צהובה בהירה בולטת ומפיצת ריח מתוק. צבע הגזע הבהיר וצורתו הנאה והמסודרת (סימטרית) של העץ הבוגר. נחשב לאחד מהאטרקטיביים ביותר מבין מיני השיטים באפריקה. אופייניים מאד העלים הגדולים והפריחה המוארכת.
לשיטת פוליאקנתה  עלים גדולים מאד (עד 25 ס"מ אורך), הם מנוצים פעמיים ומורכבים מ-14- 35 זוגות של סעיפים כשעל כל אחד מהם 20- 60 זוגות עלעלים באורך 4- 5 מ"מ וברוחב של 1 מ"מ. העלים מסורגים. הצד העליון של העלים כהה יותר מזה התחתון. העלים בשוליהם מכוסים בשערות עדינות.
צבע הפריחה צהוב בהיר עד קרם. התפרחות נישאות על עוקצים היוצאים בקבוצות מחיק הענף בקבוצות של 1 עד 4 . התפרחות בצורת שיבולת (אינן כדוריות כמו אצל רוב מיני השיטים בישראל) ואורכן 8- 12 ס"מ. התרמילים חומים כהים ושטוחים אורכם 10-15 ס"מ ורוחבם עד 2 ס"מ. בתרמילים נמצא 5- 9 זרעים שניתן להבחין בהם דרך דופנותיהם השקופות.
העצה כבדה ועמידה לאורך זמן, צבע הליבה אדום עם פסים שחורים וצבע ההיקף לבן. צבע הקליפה של העץ צהבהב ודמוי נייר בעצים צעירים והיא הופכת אפורה לבנבנה וחלקה עם התבגרות העץ אף שנשארים קוצים על גביה.
העצה של שיטת פוליאקנתה  אינה נוחה לניסור ועל כן השימושים בה הם ליתדות, ידיות וגלגלים. העצה משמשת גם להסקה וליצירת פחמים. מהשרף יוצרים ממתקים וחומרים המוספים למזון. מהשורשים ומהקליפה המכילים טאנינים מפיקים חומרים בעלי ריח הדוחה בעלי חיים, כך מניחים אותם מתחת למבנים בכדי להרחיק נחשים. באזורים מסוימים משמשים השורשים כמחסום לעצירת תנינים. חליטת השורשים משמשת לטיפול כחומר הסותר ארס נחשים וכתרופה לילדים חסרי מנוח. תמצית שורשים משמשת כתרופה לדיזנטריה ובעיות אחרות במעיים. 
שמה הלטיני כיום סנגליה פוליאקנתה  והיא השתייכה לתת סוג Acacia שאופיין בקוצי הלוואי שלו. כיום שמה סנגליה על שם המין הטיפוסי של סנגליה שנקרא בעבר בשם אחת הארצות בו גדל (סנגל) – סנגלית סנגל. תת המין הראשי של עץ זה מכונה  compylacantha שפירושו קוצים עקומים. השם האנגלי מבטא את צבע הגזע הלבן של העץ הבוגר.
תפוצתה הטבעית באפריקה הטרופית בין גמביה ואתיופיה ועד קניה וזימבבואה בדרום. תפוצה מוגבלת בדרום אפריקה. בית הגידול של סנגליה זו הוא באזורים לחים סובטרופיים על קרקעות סחף ליד נהרות. העץ מעדיף קרקעות עם מי תהום גבוהים ומופעו כבודדים באזור הסהאל.
בישראל לא משתמשים עדיין בשיטת פוליאקנתה  לא בייעור ולא בנוי. זה נובע ככל הנראה בשל הצורך להשקות אותה והאזורים המעטים בהם מתאימה מבחינת אקלים; גם היותה קוצנית לא תורמת להגדלת תפוצתה. 
כתב צבי אבני