איקליפטוס וונדו הוא עץ בגודל בינוני עם נוף צר וצפוף המגיע לעתים לגובה 25 מ' ולקוטר גזע של 0.8 מ' (באוסטרליה יש פרטים המגיעים לגובה 30 מ' ולקוטר 1.0 מ'). לעץ שני תת־מינים: האחד הוא הטיפוסי המתואר בחיבור זה; האחר הוא עץ מאלי. השם Mallee מציין עץ או שיח איקליפטוס נמוך עם גזעים אחדים והתעבות בצוואר השורש. עצי מאלי מאפיינים את דרום מערב אוסטרליה.
לאיקליפטוס וונדו גזע ישר. הקליפה חלקה וצבעה אפור עד חום־צהבהב. הקליפה עשירה בטאנינים, המהווים 12% ממשקלה. העצה צפופה וכבדה ומשקלה הסגולי מגיע ל-1.1. בעצה משתמשים לאדני רכבת, לעמודים, למשטחי עץ, לבנייה ואף לרהיטים.
העלים היובניליים נגדיים ב-4-3 הזוגות הראשונים בלבד; אורכם 10-5 ס"מ ורוחבם 5-2.5 ס"מ. העלים הבוגרים דקים, מסורגים, מתחדדים כחנית, צבעם ירוק־אפרפר עד ירוק־כחלחל. אורך העלים הבוגרים 15-8 ס"מ ורוחבם 2.4-1 ס"מ.
האבר הבולט בפרחים הם האבקנים, שבמרכז צבר האבקנים הצפופים נמצא עמוד עלי וצלקת. פרחי איקליפטוס וונדו מופיעים בקבוצה של 17-11 פרחים, היוצאים כולם כמעט ישירות ויחדיו מקצה עוקץ קצר, המחבר את הקבוצה לגבעול שאורכו 2-1.5 ס"מ. הפרחים יוצרים תפרחת כדורית. רוחב המצעית של כל פרח 2.1-1 ס"מ וגובהה 0.4-0.3 ס"מ. בכפתורי הפרחים נמצא מכסה האבקנים, המכונה אוֹפּ֪רקוּלוּם. האופרקולום נושר בעת שהאבקנים מתיישרים ודוחפים אותו החוצה, ואז מתגלה הפרח האופייני, הבנוי מאבקנים ועמוד עלי על מצע נטול עלי גביע ועלי כותרת. האוֹפּ֪רקוּלוּם הוא החלק המאפיין והנותן לסוג איקליפטוס את שמו. מקור השם ביוונית: eu-kaluptos ומשמעו מכוסה היטב. צורת האופרקולום באיקליפטוס וונדו היא חרוט מאורך ואורכו פי 2-1 מאורך המצעית. הפרח לבן, כצבע האבקנים המרכיבים אותו. הפריחה באוסטרליה מתרחשת בקיץ – בין נובמבר לאפריל, ובישראל – בסוף הקיץ – בין ספטמבר לנובמבר.
הפֵּרות הם הלקטים קטנים, צורתם כאגס, רוחבם 1-0.5ס"מ וגובהם 0.6-0.3 ס"מ. המכסה של הזרעים בולט מעט החוצה משפת הפרי העגולה.
איקליפטוס וונדו גדל בטבע בשטח נרחב בפינה הדרום מערבית של אוסטרליה. במקום גידולו הטבעי הוא גדל במגוון רחב של בתי גידול עד רום 300 מ' מעל פני הים – בקרקעות חרסית או חול מעורב בחרסית ובאזורים עם אקלים ים תיכוני המקבלים גשמי חורף בכמות שנתית ממוצעת של 1000-500 מ"מ. הקיץ יבש וחם ובו 7-6חודשים ללא גשם.
יערות עצי איקליפטוס וונדו באוסטרליה משמשים כיום לשימור של אגני היקוות ולנופש ופחות לניצול עץ.
שם מין האיקליפטוס וונדו בא משמו בלשון הילידים האבוריג'ינים החיים בדרום מערב אוסטרליה. מילה זו מציינת בשפתם את הביטוי gum, שבו מכונים איקליפטוסים רבים באוסטרליה על שום הפרשת השרף של גזעיהם. שם נרדף אחר קשור לסיווגו בעבר כתת־מין של איקליפטוס אחר: Eucalyptus redunca var. ealata. השם הנרדף הנוסף של המין capillosus משמעו בעברית שעיר, והוא מתייחס לכיסוי השערות של שתילים של תת־המין האחר של איקליפטוס זה בהשוואה לשתילים החלקים של איקליפטוס מתת־המין וונדו. השם האנגלי Wheatbelt wandoo מתייחס לאזור שבו גדל האיקליפטוס, שבתרגום לעברית יכונה חגורת החיטה. זהו אזור גדול ממזרח לעיר פרת במערב אוסטרליה. את שמו קיבל על שום הגידול החקלאי של חיטה: שני שלישים מיבול החיטה במערב אוסטרליה נקצרים באזור זה.
איקליפטוס וונדו נוסה בנטיעות בארצות רבות: בצפון אפריקה, בדרום אפריקה, בברזיל, בצ'ילה, בהודו ובקניה – לא בהצלחה רבה.
בישראל ניטע באזורי ספר מדבר בצפון הנגב, ביער מנחמיה, בגן הבוטני בגבעת רם ובעוד מקומות.
האיקליפטוס משתייך למשפחת ההדסיים, הכוללת 5650 מינים של צמחים מעוצים ירוקי עד ב-150-130 סוגים שונים. המוכרים ביניהם הם ההדס, הגוייאבה, הפיג'ויה והקליסטמון. הסוג איקליפטוס מונה כ-700 מינים והוא הסוג הניטע ביותר כיום במטעים מסחריים בעולם לצורך תפוקת עץ.
כתב צבי אבני