פיקוס רומפי הוא עץ נשיר בגובה בינוני המגיע עד 20 מ'. העץ מתחיל חייו בטבע כאפיפיט שנובט על גזע או ענפים של עץ אחר. עם גדילתו הוא שולח שורשי אוויר כלפי מטה והללו נאחזים בקרקע. כשמגיעים שורשי האוויר לקרקע, הם הופכים לשורשי תמיכה ומשמשים בקרקע כשורשים רגילים. לאחר ההיאחזות בקרקע מפתח העץ גזע זקוף נוף גבוה ורחב כותרת, המתחרה בעץ שעליו נבט. לאחר זמן מה התחרות על מים וחומרי הזנה ובעיקר על אור מסתיימת במותו של העץ שעליו החל פיקוס רומפי את חייו. 
העצה שלו משמשת לבעירה וליצירת פחמי עץ.  כמו כל הפיקוסים מפריש העץ לטקס הנראה כחלב. לחומר זה יש שימושים רפואיים. הסות (קליפה) אפורה והופכת למחורצת לעת שמתייבשת.
כבשאר מיני הפיקוס, קודקוד הצמיחה עטוי במתחל חרוטי ומחודד. העלים נישאים על פטוטרות חלקות באורך 8-6  ס"מ. אורך העלים 13-6 ס"מ ורוחבם 11-6 ס"מ. העלים גלדניים, חלקים ומבריקים. צורת העלים משולשת או כמו לב עם חלק צר ומתחדד בקצה העלים. ההבדל בין עלים אלה לאלו של לפיקוס קדוש, F. religiosa, הוא בכך שהעלים של פיקוס קדוש מעט צרים יותר ובעיקר בכך שהקצה הדק והמתחדד שלהם ארוך בהרבה מזה של פיקוס רומפי. עורקי העלים בולטים בצבעם הבהיר. בבסיס העלה שני עורקים קצרים ודקים ועוד 4 ארוכים, ובהמשך יוצאים מהעורק המרכזי 5-6 זוגות עורקי משנה הצידה לשולי העלים.
הפגות של הפיקוס הן תפרחות שעטופות וסגורות פנימה בתוך מצעית הפרח. בכל פגה נמצא שלושה סוגי פרחים: זכריים, נקביים ארוכים ונקביים קצרים. הפגות מופיעות במין זה בזוגות או במקבצים קטנים בחיק העלים יושבות ללא עוקצים. הבשלת הפגות תלויה בצרעות זעירות סימביוטיות למין זה. מחזור חייהן של הצרעות כולל הטלה וגדילה בתוך הפגות על הפרחים הנקביים הקצרים, יציאה של הנקבות המופרות (הזכרים נטולי כנפיים) עם אבקה מהפרחים הזכריים להפריית הפרחים הנקביים הארוכים והטלה בפרחים הנקביים הקצרים. הרימות שיגיחו מן הביצים יאכלו מן הפרחים הנקביים הקצרים וימשיכו לפגה אחרת וכך הלאה. הפגות הצעירות מכוסות בנקודות כהות ובהבשילן הן הופכות לסגולות כהות. לפגות צורה כדורית וקוטרן 1.5-1.0 ס"מ. הפגות אינן אכילות ויש להן שימושים מסוימים ברפואה מסורתית.
אזור הגידול טבעי של העץ הוא במזרח אסיה: סין, הודו, אינדונזיה, מלזיה, מיאנמר, נפל, תאילנד וויטנם. העץ מקובל במזרח אסיה כעץ שדרה נטוע לנוי ולצל. כמו"כ הוא נטוע לאורך דרכים.
בישראל לא ידוע על עצים נטועים ממין זה מחוץ לאילנות. אם כי יתכן שהדמיון של פיקוס רומפי לפיקוס קדוש הנפוץ מאד בנוי בישראל, ואף נחשב כמין פולש באזור עין גדי, מקשה על הגדרתו.
שם הסוג פיקוס הוא השם הלטיני הוותיק של התאנה התרבותית.
השם המדעי, בלטינית ובעברית, של מין העץ הוקדש לבוטנאי הגרמני Georg Eberhard Rumphius גאורג אברהרד רומפיוס (1702-1627) שהועסק ע"י החברה ההולנדית של מערב הודו וחקר במאה ה-17 את הפלורה והפאונה של אינדונזיה בה הגדיר ותיאר בכתב וברישומים מעל 1,000 מיני צמחים בשיטת המיון שאומצה מאוחר יותר ע"י לינאוס.
השמות האנגליים של העץ כוללים את הביטוי mock שמשמעותו חיקוי או לחקות. החיקוי הוא לפיקוס קדוש שנחשב לעץ בודהה ובמיוחד לעץ שהקדיש בודהה והמכונה Peepal Tree. שמות אלה באנגלית באים לבטא את הדמיון בין פיקוס רומפי לפיקוס קדוש.
הסוג פיקוס כולל 850 מינים של עצים, שיחים, מטפסים אפיפיטים ואפיפיטים למחצה (כמו פיקוס רומפי) שמאכלסים את האזורים הטרופיים עם חדירה של מספר מינים קטן לאזורים סובטרופיים ומדבריים. כל המינים מאופיינים בפרח מיוחד סגור המופרה ע"י צרעה זעירה ייחודית למין הפיקוס וכן בגומי החלבי שמפרישים חלקי הצמח השונים.
פיקוס רומפי משתייך למשפחת התותיים שכוללת 40 סוגי צמחים הכוללים כ-1,000 מינים שונים הנפוצים באזורים טרופיים וסובטרופיים. הסוגים הבולטים במשפחה זו הם הפיקוס ותות.
בישראל מוכרים כעצי פרי פיקוס התאנה לזניו השונים ותות. ממשפחה זו משמשים מיני פיקוס רבים וכן מיני תות כעצי נוי נפוצים בישראל. פיקוס התאנה שלו זנים רבים נטוע במטעים כעץ פרי ואף גדל כעץ בר במקומות רבים.  פיקוס השקמה שאינו יוצר בישראל זרעים (חסרה הצרעה המאביקה את הפירות) גודל בעבר כעץ תרבות לפרי ולהפקת עץ נשאר במקומות רבים כעץ הגדל בשטחים פתוחים ואף נוספו לו נטיעות רבות כעץ נוי וייעור.
כתב צבי אבני