בעבר הוגדרו שלושה מיני פיטוספורום שונים שמוצאם באוסטרליה: Pittosporum angustifolium, P. ligustrifolium and P. phillyreoides, שאוחדו למין אחד. בשנת 2000 הופרדו שוב המינים. המין P. phillyreoides גדל ברצועת חוף צרה בצפון-מזרח אוסטרליה אינו מתאים לזה המופיע פורמאלית באילנות כיוון שאין לו נוף בכותי. המין המתאים לתיאור באילנות בה בוצעו הנטיעות הרבה לפני הפרדת המינים של שנת 2000 הוא המין שענפיו בכותיים ומוצאו במרכז יבשת אוסטרליה זהו P. angustifolium שיתואר להלן.  

פיטוספורום בר-זיתי הוא שיח או עץ קטן וירוק-עד המגיע לגובה 12 מ' אך בד"כ גובהו 6-2 מ'. הוא איטי בגידולו אך מאריך ימים ויכול להגיע לגיל מאה. ענפיו שמוטים מטה ומקנים לו נוף בכותי. על שום הנוף הבכותי זכה לשם העיקרי שלו באנגלית: Weeping Pittosporum.

העלים מסורגים, ארוכים, צרים מאד, צורתם כמגל או כסרגל ובחתך הרוחב שלהם הם שטוחים או אליפטיים. צבע העלים הצעירים אפור-ירוק מנוקד בנקודות בהירות והם הופכים לבהירים יותר עם הזדקנותם. האורך של העלים 12-4 ס"מ ורוחבם 1.2-0.4 ס"מ. העלים נישאים על פטוטרות באורך 1 ס"מ ונטויים מטה כמו הענפים בעץ זה. הנוף הבכותי שיוצר העץ עם עליו הצרים מקנים לו צורה של עץ ערבה ולפיכך כונה באנגלית גם Willow Pittosporum. העלים של העץ עשירים בחומרי הזנה ונאכלים לעיתים ע"י בקר הרועה בשטחי גידולו הטבעיים, על כך זכה העץ בין שאר כינוייו גם לשם Cattle Bush. 

הפרחים דו מיניים, יוצאים מחיק העלים בודדים או בקבוצות ויושבים ישירות על ציר הענף או על עוקץ קצר. עלי הגביע מכוסים בריסים ואורכם 3.5-1.5 מ"מ. עלי הכותרת אורכם 10-7 מ"מ וצבעם צהוב עד קרם. 

הפירות קטנים, חלקים, מעוגלים ושקועים מעט בחיבורם לעוקץ המקשר אותם לענף. קוטר הפירות מגיע ל-1.8 ס"מ. בהבשילם הפירות מקבלים גוון כתום המזכיר מישמש והם יכולים להישאר תלויים על העץ במשך מספר שנים. על שום הצבע והצורה של הפרי קיבל העץ את אחד מכינויו האנגליים: Native Apricot, אך בניגוד לפירות המשמש, הפירות של עץ זה אינם מתוקים ואף מרים ועל כן אינם אכילים. הצבע הכתום דמוי חמאה של הפירות על העץ הביאו לכינוי נוסף שלו Butterbush. בכל פרי יש 8-6 זרעים מקומטים שצבעם אדום כהה והם נתונים בתוך ציפה צהובה דביקה. 

פיטוספורום בר-זיתי גדל כמעט בכל השטחים הפנימיים והמדבריים של יבשת אוסטרליה בחברות צומח של שיחים ועצים נמוכים. בית הגידול של העץ הוא על מישורי קרקעות סחף, רכסים, קרקעות סילט-חרסית או חול. על אף תפוצתו הרחבה אין מוצאים אוכלוסיות גדולות וצפופות שלו. הצמח שורד וגדל בשטחים שכמות המשקעים השנתית הממוצעת בהם היא 150 מ"מ. 

העצה יכולה לשמש ליצירת ידיות, ומוצרי עץ קטנים. מיצויים מן העץ משמשים לריפוי אגזמה, לשיכוך כאבים, לטיפול בפגעים בעור, לעזרה בנקעים ואף לטיפול בהצטננות. קומפרסים מעלי העץ אמורים לגרום לשפע חלב-אם ליולדות. הגומי המופק מן העץ משמש כגומי לעיסה. 

העץ נחשב כעץ פולש בארצות טרופיות אליהן הובא ובהוואי אף הוגדר כ"עשב רע". לא ידוע על נטיעות של עץ זה בישראל.

הסוג פיטוספורום, הנפוץ באזורים נרחבים באוסטרליה, מזרח אסיה ואפריקה, כולל כ-200 מינים של שיחים ירוקי-עד בעלי עלים פשוטים בצורתם ושפרחיהם מכילים 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת, 5 אבקנים ו-2 עלי שחלה. פירותיהם הם הלקטים המכילים זרעים רבים היושבים בתוך ציפה דביקה. בסוג מספר מינים משמשים בנוי והנפוץ ביותר מהם בישראל הוא פיטוספורום יפני Pittosporum tobira על שלל זניו. 

משפחת הפיטוספוריים כוללת כ-240 מינים של עצים, שיחים ומטפסים הנכללים ב-9 סוגים. חלק מצמחי משפחה זו הם קוצניים. תחום התפוצה של המשפחה משתרע מהאזורים הטרופיים ועד אזורי אקלים ממוזג באפריקה, אוקייניאה, אינדונזיה ודרום מזרח אסיה.

כתב צבי אבני