צרצידיון פרחוני הוא עץ רותמי עם  גזע ירוק ופריחה שופעת צהובה. הוא נכלל בסוג צרצידיון אולם יש הכוללים אותו בסוג הקרוב פרקינסוניה.
צרצידיון פרחוני הוא עץ קטן או שיח גבוה. גובהו 12-4 מ'. בדרך כלל יש לו כמה גזעים ונוף נמוך. נוף העץ רחב, אינו אחיד ושונה מצמח לצמח. זהו עץ קצר חיים החי רק 40-20 שנים. השורשים מייבשים את הקרקע מתחת לעץ ואינם מאפשרים לצמחים אחרים להתחרות בו. העלים מנוצים, שעוותיים-מכחילים, מתפתחים לאחר גשמים ונושרים בעונות היובש. כך הצמח מקטין את איבוד המים שלו. למעשה זהו צמח רותמי העומד קירח רוב השנה. ההטמעה מתבצעת ברובה בגבעולים ובגזעים הירוקים.
הפרחים צהובים, לכל פרח חמישה עלי כותרת נפרדים. לכל עלה כותרת יש מקור צר בבסיס, המתרחב לצורת מטבע בקצה. הפרח עגול למראה, אך אין לו סימטריה רדיאלית אלא רק מישור סימטריה אחד. הפריחה מתרחשת בסוף האביב (אפריל-מאי בארץ), מכסה את כל הצמח ומושכת דבורים וציפורים. פריחה משנית וזעומה מרחשת לעתים בסתיו.
מהפרחים מתפתחים תרמילים משוטחים המשמשים מאכל למכרסמים וציפורים. התרמילים מתייבשים ומלבינים. הזרעים הקשיחים עמידים לאורך זמן ואינם נובטים כולם יחד. כדי להנביטם בתנאי תרבות יש לפגוע בקליפת הזרע על ידי טיפול במים חמים או שפשוף בנייר זכוכית. טיפול כזה מחדיר אליהם מים והם נובטים מיד.
צרצידיון פרחוני הוא עץ או שיח נוי חסכן מים לגינות ולפארקים. מיוחד בגזעו הפיסולי הירוק-מכחיל, כאשר אין עלים. זקוק לקרינת שמש ישירה ולקרקע מנוקזת. פרקינסוניה פרחונית הוכלאה עם מיני פרקינסוניה קרובים ליצירת זני תרבות מובחרים.
הזרעים הטחונים שימשו להכנת קמח "לעניים". הקמח אכיל אבל גורם לכאבי בטן ולכן אינו מומלץ.
האינדיאנים אכלו את התרמילים הירוקים, ומהגזעים ייצרו כפות הגשה גדולות למרקים ותבשילים.
מוצאו של צרצידיון פרחוני הוא בצפון אמריקה, במדבריות דרום מערב ארה"ב ובצפון מערב מקסיקו. הוא העץ הלאומי של מדינת אריזונה.
צרצידיון פרחוני הוא עץ נוי בשימוש בעיקר בחבל המדברי למחצה (צפון הנגב, הר הנגב), אולם עמיד גם בתנאי החוף (ארבורטום אילנות) ועמיד לקור (הגן הבוטני האוניברסיטאי בירושלים). בניגוד לצרצידיון השיכני (פרקינסוניה שיכנית), הצרצידיון הפרחוני איננו צמח פולש.
כתב אורי פרגמן-ספיר