ברוש אריזוני הוא מין הברוש היחיד שמוצאו בדרום-מערב ארה"ב. בשטחי הבר הוא נמצא בדרך כלל בקבוצות קטנות מפוזרות בחברות צמחים של עמקים לחים במעורב עם רחבי עלים או עם מחטניים אחרים. כמה תתי-מין מוכרים בתחום התפוצה הטבעי לו. העצים הבוגרים יכולים להגיע לגיל של 700 שנה.
הוא עץ ירוק-עד בגודל בינוני שגובהו מגיע עד 10 – 25 מ' וקוטר הגזע מגיע ל- 0.5 מ'. הענפים האופקיים והקשיחים יוצרים צמרת דמוית קונוס או פירמידה. קליפתם של העצים הצעירים מתפצלת לקשקשים בלתי אחידים. בעצים בוגרים הקליפה מחורצת לאורכה בסדקים עמוקים. העלים קשקשיים בגודל 2 – 5 מ"מ בצבעים מירקרק-אפור עד כחלחל-כסוף ערוכים בצפיפות בסידור נגדי שמשַוֶוה לענף צורה מרובעת. הם מדיפים ריח לא נעים כשמועכים אותם.
האצטרובלים הזכריים הם קטנים, באורך 3 - 5 מ"מ, מפזרים את האבקה בחודשי האביב. האצטרובלים הנקביים הם כדוריים-מאורכים, 15 – 33 מ"מ אורך, ובהם בדרך כלל 6 עד 8 קשקשים. הם ירוקים בצעירותם והופכים חומים-אפורים עם ההבשלה, כשנתיים לאחר ההפריה. קשקשי האצטרובלים נשארים סגורים ומודבקים זה לזה בשרף למשך שנים ארוכות. הם נפתחים רק בחימום בזמן שרפה ההורגת את העץ ומתיכה את השרף המדביק אותם זה לזה. אז מתפזרים הזרעים ונובטים בשפע על הקרקע החשופה לאחר השרפה.
ברוש אריזוני גדל על קרקעות יבשות מנוקזות במקומות שבהם כמות המשקעים השנתית 400 – 600 מ"מ על מפנים צפוניים בגבהים מ-900 עד 2400 מ'. הנבטים של ברוש אריזוני אינם עמידים לתנאי צל ומצליחים בשטחים פתוחים על קרקע חשופה. מין זה נחשב למין רגיש הדורש תנאי הפרעה וחשיפה של הקרקע בכדי להתבסס. עצים צעירים עד קוטר 10 ס"מ ייפגעו אפילו משרפת קרקע בעוצמה נמוכה. גם העצים הבוגרים רגישים מאוד לשרפות. האצטרובלים הסרוטוניים, שנשארים סגורים שנים רבות עד לשרפה, מהווים התאמה להתחדשות רבה מנבטים לאחר שרפות.
ברוש אריזוני נטוע במקרים רבים כעץ נוי או כמשבר רוח. זריעה במקום עדיפה על שתילה מבחינת אחוזי ההצלחה.
העץ של הברוש האריזוני הוא קל ורך יחסית אך הופך לעמיד לאחר טיפול מתאים.

כתב עמרם אשל