טטרקליניס מפריק הוא מחטני ירוק עד ממשפחת הברושיים אנדמי למערב הים-התיכון. הוא המין היחיד בסוגו.

מוצאו בצפון מערב אפריקה, בהרי האטלס של מרוקו, אלג'יריה ותוניס. אוכלוסיות מבודדות קיימות גם במלטה וליד קרטחנה בספרד. אוכלוסיות מבודדות אלו נמצאות בסכנת הכחדה. גם בצפון אפריקה תפוצתו מוגבלת הוא נמנה ברשימת הצמחי ם "האדומים" של IUCN המציינת שגם האוכלוסיות במרוקו נמצאות על סף הכחדה. במרוקו נעשה מאמץ לשימורו בשטחים מוגנים בבית גידולו הטבעי.

טטרקליניס מפריק גדל לאט לגובה 6 – 15 מ', לעתים רחוקות מגיע ל-20 מ'. קוטר הגזע 0.5 – 1 מ'. העלים קשקשיים מסודרות בזוגות נגדיים על פרקים קצרים כך שהם נראים כאילו מסודרים בדורים של רביעיות.

האצרטרובלים באורך 10 – 15 מ"מ ירוקים בצעירותם והופכים לחומים בזמן ההבשלה. לפרי ארבעה קשקשים המסודרים בשני זוגות נגדיים. אורך הזרעים 5 – 7 מ"מ ורוחבם 2 מ"מ עם כנפיים נייריות בצדדים.

טטרקליניס מפריק גדל בהרים בגובה לא רב באקלים ימתיכוני חם ויובשני. הוא אחד ממיני המחטניים הבודדים שמסוגלים להתחדש מהבסיס לאחר שרפה או רעייה. עצים עתיקים שהתחדשו מספר פעמים מבסיסיהם יוצרים צוואר שורש מעובה.

בארצות מוצאו נעשה שימוש בשרף הנוטף מהגזע. ניתן לאסוף את השרף גם לאחר חיתוך הקליפה. בעת חשיפת של השרף לאוויר הוא מתקשה ומופיע כפירורים שקופים בגוון צהבהב. מרוקו היא ארץ הייצור העיקרית של שרף זה. כבר בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס שימש השרף לייצור לכה קשה ומבריקה. אבקתו שימשה גם לניקוי יריעות עור לפני שכתבו עליהן.

בארצות ערב הוא משמש ברפואה העממית שורפים אותו כתרופה נגד הצטננות. את האבקה שלו בולעים כתרופה נגד תולעים טפיליות.

העץ, בעיקר של בסיסי העצים המעובים משמש להכנת כלי עץ דקורטיביים.

טטרקליניס מפריק הוא העץ הלאומי של מלטה.

נכתב ע"י עמרם אשל