אקליפטוס מריתי הוא עץ בינוני המגיע לגובה 5-10 מטר. הוא בולט בעליו הצרים (0.5 ס"מ) דמויי ספטולה (מרית) שהקנו לו את שמו הלטיני המקובל גם בפי הציבור. מעליו ניתן להפיק את שמן האקליפטוס המשמש בעיקר ברפואה. לנבט הצעיר 2-3 זוגות עלים יובניליים נגדיים ואחריהם עלים מסורגים.
קליפת העץ אדומה ומבריקה מבליטה אותו בסביבתו וישנם פרטים המזכירים בצבע הגזע את הקטלב. אקליפטוס מריתי שייך לקבוצת מיני האקליפטוס שנקראים באוסטרליה בשם mallet שמציין את היותם בעלי גזע יחיד המתפצל למספר בדים בסמוך לקרקע, בדרך כלל הגזע הראשי אינו מגיע לגובה של יותר מ-1 מ'. העצה שלו משמשת באוסטרליה להסקה ולמוטות גידור.
התפרחות בנות 7 פרחים בדרך כלל. ניצני הפריחה גליליים בצבע ורוד כתום. מכסה הפרח מאורך ומתחתיו מוסתרים אבקנים ישרים. כשהפרח נפתח נושר המכסה, שהוא גלגול של עלי הכותרת, והאבקנים מקנים לפריחה צבע לבן. בפרחים יש הרבה צוף והם משמשים מקור מזון עשיר לדבורי דבש בעונת הקיץ. באוסטרליה העץ פורח בקיץ בחודשים דצמבר עד מרץ ובישראל הנמצאת בחצי הכדור הצפוני הוא פורח באותה עונה ובחודשים מקבילים: ביולי-אוגוסט. הפרי בצורת חרוט.

מוצאו מהפינה הדרום מערבית של אוסטרליה במדינת מערב אוסטרליה שם הוא אנדמי לאזור שבתחום "רצועת גידול החיטה" הנמצאת ממזרח לעיר פרת.
במקום מוצאו קיים אקלים ים תיכוני (חורף קריר וגשום וקיץ חם ויבש) יובשני וכמות המשקעים מגיעה ל-300-450 מ"מ. באזור גידולו הטבעי אקליפטוס מריתי נפוץ על קרקעות חרסיתיות וחוליות (כולל כאלה שמקורן גירי) והוא עמיד למליחות ולהצפה זמנית.
בהיות אקליפטוס מריתי עמיד ליובש, לגיר ולמליחות, הוא ניטע בישראל בעיקר בנגב הצפוני ונמצא אותו בעיקר בחורשות ובלימנים. בישראל הוא מצליח על קרקעות לס וחול באזורים בהם כמות המשקעים השנתית היא 200-300 מ"מ ואף פחות.
האתרים בהם ניתן לראות עצי אקליפטוס מריתי גדולים: בלימן בכביש 40 בצד הצפון מזרחי בין צומת טללים לחלוקים (בולט במיוחד בגזע האדום), ביער להב ממזרח לדרך עפר שבין הכניסה המזרחית ללהבים לבין כביש הגישה לדביר ולהב, באזור קיבוץ ניר-עוז, בחורשת האקלום שממזרח לאזור התעשייה של עומר, ביתיר, בפארק ערד ובחורשות וביערות נוספים.
באוסטרליה ישנו תת-מין נוסף שלו צורה שיחית יותר והא עמיד עוד יותר למליחות, אשר לא הובא לישראל.

כתב צבי אבני