וושינגטוניה חסונה היא עץ שיש לו גזע גבוה ודק, מורחב במקצת בבסיסו. גבהו יכול להגיע ליותר מ-30 מ' ועביו כ-  30-40 ס"מ. כמו לכל הדיקליים, אין לגזע שלו התעבות משנית והוא נשאר בעובי אחיד כל חייו.  המבנה האנטומי של הגזע בנוי צרורות של צינורות הובלה המפוזרים בתוך רקמת פרנכימה צפופה. מבנה זה דומה מאוד למבנה של "חומרים מורכבים", אותן תערובות של סיבי גרפיט בתוך מרקם פלסטי, המשמשים לבניית מטוסים קלים וחמקנים. מבנה זה מקנה לגזע הוושינגטוניה חוזק רב וגמישות גם יחד. הוא זה שמאפשר לגזע הדק והארוך לשאת את כותרת הכפות שבראשו ולא להישבר אף ברוחות החזקות ביותר.

העלים רחבים ודמויי מניפה. הפטוטרות קצרות יחסית, ולכן נוף העץ צפוף. משני צידי הפטוטרת יש קוצים חדים וקשים לכל האורך. צבע העלים ירוק כהה מבריק עם כתם חום בבסיס הטרף. הטרף שסוע לאונות אשונות שבניגוד לוושינגטוניה חוטית הן חסרות סיבים כמעט בראשן ובשפתן. העלים המתים אינם ניתקים והם נשארים תלויים, שמוטים כלפי מטה לאורך הגזע. "חצאית" זאת של עלים מתים מהווה מקום קינון נח לציפורים, בעיקר צוצלות, לחרקים, בעיקר צרעות ולמכרסמים, בעיקר חולדות. זאת הסיבה שבכמה מחוזות בקליפורניה נקבעו תקנות מוניציפליות המחייבות את בעלי הבתים להוריד את הכפות המתות מהעצים "ולהפשיט אותם מחצאיותיהם".

התפרחת – דמויית מכבד. הפרחים דו-מיניים, יושבים כמעט על ענפי התפרחת ארוכים (2 – 3 מ') השמוטים כלפי מטה ואינם חורגים בהרבה מקו הנוף. צבע הפרחים לבן והם מלווים בחפים. הגביע והכותרת צינוריים, בעלי שלוש אונות כ"א. אבקנים – 6. השחלה עילית. הפרי קטן (ארכו כ-8 מ"מ), דמוי בית-גלעין צבעו חום. טעמם של הפירות מזכיר את זה של תמרים. ניתן לאכול אותם או לבשל מהם ריבה. הילידים במכסיקו היו טוחנים את הזרעים לקמח.

זרעי הוושינגטוניה החסונה מופצים על-ידי ציפורים האוכלות את הפירות, ונובטים בקלות במקום נפילתם. הנבט הצעיר מגדל במהירות שורש שיפודי מעמיק אשר מקשה מאוד על עקירתו, אפילו לפני שנפרש העלה הראשון. ההפצה למרחק והנביטה הקלה של הזרעים גורמת וושינגטוניה להיות עץ פולש לבתי גידול מושקים, שדות וגינות. בקליפורניה, בה האקלים דומה לשלנו הוגדרה הוושינגטוניה כעץ פולש המהווה איום ברמה בינונית על השטחים הפתוחים.

הוושינגטוניה החסונה כשמה כן היא, עץ חסון עמיד לפגעי שרב, קור ורסס מי-הים. מוצאה מצפון-מערב מקסיקו, אך כיום היא צמח נדיר באזור מוצאה. האי גדלה ליד מקורות מים או באזורים של מי-תהום גבוהים, ונחשבת לשריד מתקופה בה האזור היה לח יותר. ממקסיקו היא הובאה לקליפורניה ושם ניטעו בשנות ה-30 של המאה העשרים, כחלק ממבצע עבודות יזומות שנועד להקל על האבטלה בתקופת השפל הכלכלי של ארה"ב. השדרות המפורסמות של לוס-אנג'לס שנראו בסרטי קולנוע רבים כל-כך. היא הופצה כעץ נוי ברחבי האזורים הסוב-טרופיים והטרופיים העולם. לארץ, היא הובאה על-ידי אהרון אהרונסון וידועה השדרה של העצים הגבוהים המובילה מעתלית לכוון מקום תחנת המחקר שלו.

לפי הספרות יש הכלאות ספונטניות בין מין זה לבין הוושינגטוניה החוטית, שהיא מין קרוב ודומה לו. ויש הרואים בוושינגטוניה החסונה זן של הוושינגטוניה החוטית (Washingtonia filifera var. robusta)

כתבו ליאורה קרת ועמרם אשל