העצה של הקזוארינה קשה מאד ואף הקנתה למין זה את השמות Ironwood ו-Beefwood. צבעה של העצה אדמדם עד חום בגלעין וצהבהב בשכבות החיצוניות. על שום היותה דמוית עץ אלון מכונה הקזוארינה גם Sheoak. צבע הסות (קליפה) אדמדם-חום עד אפור והיא מחוספסת, שבירה ומתקלפת.
צבע העלים והענפונים ירוק כהה עד אפור. העלים מופיעים כקשקשים הבולטים מעט מהענפונים ויוצרים דורים הצמודים לענפונים. בכל דור נמצא 8-6 עלים הבולטים רק במעט במפרקים של הענפונים. מספר העלים בכל מפרק הוא אחד מסימני הזיהוי של מין קזוארינה זה. הענפונים – החלק מטמיע העיקרי של העץ – בנויים פרקים-פרקים, קוטרם 0.7-0.5 מ"מ, אורכם 20-10 ס"מ והם חרוצים בתלמים מעט שעירים.
בשונה משאר מיני הקזוארינות שהן דו-ביתיות, בקזוארינה שבטבטית, שהיא חד-ביתית, נמצא תפרחות זכריות ונקביות על אותו עץ. התפרחות זכריות ונקביות, שונות אלו מאלו. התפרחות הזכריות דמויות יתד או מסמר ואורכן 4.0-0.7 ס"מ והן מופיעות בקצות הענפונים של השנה האחרונה. התפרחות הנקביות דמויות החבית מופיעות בקבוצות על ענפים מעוצים מהשנה שעברה, נישאות על עוקץ קצר ועבה.
הפרי דמוי אצטרובל קטן, מעוצה, בעל צורה סגלגלה. אורכו 2.4-1.0 ס"מ וקוטרו 1.3-0.9 ס"מ. מכל עלה שחלה מתפתח בפרי זרע יחיד שלו כנף קטנה שאורכה 0.8-0.6 ס"מ.
העץ גדל באופן טבעי בשטחים בדרום-אסיה עד צפון-מזרח אוסטרליה – מבורמה, דרך וייטנאם, קמבודיה ומלזיה, עבור באי ניו-קלדוניה דרך טריטוריית צפון אוסטרליה ומדינת קווינסלנד ועד צפון-מזרח מדינת ניו-סאות-וולס. בית הגידול של העץ הוא באזורי חוף ים, בשפכי נהרות, בביצות, באזורים המוצפים מדי פעם ובמעזבות. העץ גדל על קרקע חולית או מסולעת, ברום 1500-0 מ' מעל פני הים, בתחום כמות משקעים שנתית ממוצעת 2,000-700 מ"מ, אך הוא יכול לסבול תקופות יובש ארוכות עד 8 חודשים. העץ עמיד למליחות מסוימת ולקרקעות שחומציותן מעטה – pH 5 -7.7. באזור גידולה הטבעי ידועה קזוארינה שבטבטית כעץ חלוץ מאריך שנים. העץ עמיד לרסס ים ולזיהום אוויר ויכול לשמש כעץ מיסוך לרעשים בצדי דרכים.
העצה של הקזוארינה טובה לייצור רעפי עץ וציפויים וכן משמשת חומר בעירה מעולה. בהוואי משמשת הקזוארינה עץ למניעת סחף קרקע, ובמקומות נוספים, לרבות ישראל, משתמשים בה ליצירת שורות שוברות רוח להגנת גידולים חקלאיים. בארצות אסיה משתמשים בקזוארינה ליצירת עצי בונזאי, הנחשבים בטאיוואן למוצלחים ביותר.
העץ מייצר חומרים אללופתיים המגיעים לקרקע באמצעות נשר הענפים והענפונים ומונעים נביטה של צמחיה מתחרה סביבו.
סוג הקזוארינה כולל 17 מיני עצים או שיחים ירוקי עד הגדלים בדרום מזרח אסיה ובאוסטרליה. הסוג, שכלל בעבר 70 מינים והיה היחיד במשפחה, פוצל בשנות השמונים של המאה הקודמת לארבעה סוגים שונים. בסוגי קזוארינה נמצאים חומרים רבים המשמשים לרפואה. השם קזוארינה לקוח מהשם בשפה המלאית, המדוברת באינדונזיה ובמלזיה. בשפה זו מתואר העץ לפי ענפיו הדומים לנוצות העוף קזואר.
הסוג קזוארינה מתאפיין ביכולתו לקבע חנקן אטמוספרי בעזרת חיידקים חוטיים מקבוצת הפרנקיה, הנמצאים במבנים מיוחדים על פני השורשים. שם המין equisetifolia מקורו במילה לטינית שמשמעותה שיער סוס והיא מתארת את צורת הענפונים הדקים כשערות הסוס. הענפים עם הענפונים הנישאים עליהם יוצרים צורה דומה מאד לזנב סוס ויש לכך ביטוי באחד השמות של המין באנגלית: Horsetail.
קזוארינה שבטבטית אוקלמה וניטעה בהצלחה רבה בדרום ארה"ב ובמערב אפריקה. היא ידועה כעץ פולש בפלורידה ובדרום אפריקה.
בישראל נטועה הקזוארינה שבטבטית במקומות רבים בשטחי נוי, בשדרות ובחלקות יער. הנטיעות של העץ בישראל בוצעו בעיקר בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, אך ביערות לא ניטע עץ זה כלל, והפרטים באילנות הם הנציגים היחידים של מין זה בייעור.
כתב צבי אבני
