קטלפה ביגנונית היא עץ נשיר. בארץ מוצאו גדל העץ עד 18-15 מ' גובה, אולם בארץ גובהו אינו עולה על 10 מ'. קוטר הנוף 7-5 מ', צורתו סגלגלה. קצב הצימוח שלו מהיר כאשר הוא מושקה בשפע.
גזע העץ קצר יחסית, וכבר בגובה מטר הוא מסתעף לענפי השלד. צבעה של קליפת הגזע חום אפרפר. בבגרותו היא מחוספסת מעט. העלים גדולים, דמויי לב וצבעם ירוק בהיר. אורך העלה 30-20 ס"מ ורוחבו 20-15 ס"מ. על עורקי העלים יש צברי בלוטות קטנטנות של צוף.
הפרחים אופייניים למשפחת הביגנוניים, דמויי משפך, רוחבם כ-3 ס"מ, צבעם לבן, מנוקדים בצהוב בחלל המשפך. בכל תפרחת יש 40-20 פרחים, ובזמן הפריחה מתקבל מופע עשיר ואטרקטיבי לעץ. לאחר הפריחה נוצר הפרי, תרמיל עגול ומואורך, באורך 40-20 ס"מ. בתחילה צבעו ירוק. בהמשך, עם הבשלת הזרעים, צבעו חום והוא נותר על העץ גם בחורף כשהעץ בשלכת. מופע העץ בתקופה זו אינו מלבב.
קטלפה ביגנונית הוא עץ נפוץ מאוד בגינון בכל יבשת ארצות הברית וקנדה, וכן באירופה. בגן הבוטני קיו באנגליה גדלים עצים גדולים מאוד ממין זה. בארצות אלו הוא משמש כעץ רחוב, נשתל בפארקים, בחצרות בתים כעץ צל מרכזי בגן, בגנים גדולים ובחורשות.
בהשוואה להתפתחות בארצות הממוזגות העץ הזה לא מומלץ לדעתי לשתילה בגנים בארץ. בהיותו עץ נשיר אמיתי, המשיר את עליו כתגובה להתקצרות היום, כבר בסוף חודש אוגוסט, קצות העלים מתחילים להתייבש, ובספטמבר מתחילה נשירת עלים. עצים כאלה לא מתאימים לתנאי הארץ היות שאצלנו השמש קופחת גם בחודשי הסתיו. יתרה מזאת: גם הלבלוב מתחיל באיחור, בסוף אפריל, כשכבר חם זה זמן והכול מחפשים צל. כמו כן דרישות העץ לתוספת השקיה הן גבוהות, והוא זקוק להשקיה שופעת וסדירה בקיץ. במושב סתרייה בשפלה הפנימית שתלנו כמה עצים ממין זה, והם התפתחו לעצים קטנים ולא מרשימים. באילנות העצים התפתחו למלוא גודלם הפוטנציאלי. העץ מומלץ לשתילה מוגבלת באזורי הארץ הקרים יחסית כמו ירושלים.
כתבה סימה קגן