הדר החושחש, המכונה גם 'תפוז מר'  הוא עץ הדר בגודל בינוני, ירוק עד, בעל פריחה לבנה ריחנית ופירות כתומים יפים אשר אינם אכילים חי. בפרדס הוא משמש כנה להדרים אחרים.
העץ מגיע עד 5 מ', הסות אפורה ועל הענפים יש לרוב קוצים ארוכים. העלים פשוטים, מבריקים, שפתם חלקה או משוננת מעט; אורכם כ-10 ס"מ. בשני צדי הפטוטרת יש כנפיים שהולכות ומתרחבות כלפי הטרף, ויש מפרק ברור בין הפטוטרת לטרף. האפידרמיס של העלים כולל בלוטות ריח.
הפרח לבן, נכון, ריחני מאד ופורח באפריל.  לפרח 5 עלי כותרת, שחלה עילית כדורית שבמרכזה עמוד עלי, ו-20 אבקנים או יותר, אשר גדלים בקבוצות ומאוחים בבסיסיהם. הפרי כדורי, פחוס מעט, צבעו כתום והקליפה מכוסה גבשושיות בולטות. קוטרו עד 10 ס"מ, בתוכו 10-12 פלחים אשר מייצגים את מגורות השחלה, ומרכזו חלול. הקליפה מתקלפת בקלות יחסית. לפרי זרעים רבים. כל חלקי הפרי מרים-חמוצים ואפשר לאכול את הפרי רק לאחר בישול ממושך והמתקה. 
הסוג Citrus שייך למשפחת הפיגמיים ומוצאו במזרח אסיה. החושחש (הנקרא גם ביגראדיה) הוא אחד מקבוצת זנים, שמקורם ככל הנראה הכלאה טבעית בין אתרוג לתפוז. מקובל שהחושחש הגיע לאירופה – לספרד – כפרי לבישול ריבות, עוד לפני שהגיע לשם התפוז. כמו בחלק ממיני ההדרים, זרעי החושחש שומרים על תכונות עץ האם וניתן לרבותו מזרעים.
הפרי מכיל הרבה פקטין ולכן הוא משמש בחו"ל בתעשיית המזון – להפקת ריבות ולפתנים, ולהפקת חומרי טעם לליקרים ולתה. תמציות מהפרחים משמשות בתעשיית הבשמים. העצה הבהירה משמשת גם לייצור כלים, ידיות ומחבטי כדור בסיס. העץ בעל הפירות הכתומים משמש גם כעץ נוי. בפרדסים היו נוטעים את החושחש כגדר חיה קוצנית להגנה בפני גנבים.
שימושו העיקרי בישראל במשך שנים רבות היה ככנה להרכבת הדרים אחרים, בפרט באדמות כבדות, גיריות או אף מעט מלוחות. הוא עמיד למחלות שורש כמו פיטופטורה ולנמטודות. עם זאת, הוא רגיש לוירוס הטריסטזה ולכן כיום מרבים להשתמש בזנים אחרים בתור כנות. מצד שני לחושחש יתרונות ברורים באיכות הפרי של הזן המורכב עליו במתיקות ועסיסיות, כנראה בזכות הורמונים צמחיים שעוברים מהכנה לרוכב.
כתב עמי זהבי